בטלה בשישים / אחוזה |
של אישה ישנה
שאיננה עוד, לחלוטין איננה,
את מנסה לשווא,
בשקט,
להתיר קשרו של סרט
הכורך את הפרחים לצרור כל כך יפה.
ואת שומעת רק את מבוכת הצלופן
שאי-אז שיקר בטעם מנטה
ככה זה יהיה תמיד.
וכמו האצבעות שלך
שלא יודעות כיצד לפתוח
את הקשר הפשוט הזה
של זר שמח
המותר לעצב,
גם עינייך לא יודעות לשטוף
את נשימתך הנעתקת
אבל את זוכרת:
הפרחים יפים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|