כשהייתי קטנה היה לך ריח של מנטה
סוכריות - קצת חריפות והרבה מתוקות
כשהייתי קטנה ודיברנו על אוטו אדום
אמרת - "כשתגדלי" ולקחת אותי לחלון
לזרוק את העצמות מהעוף של סבתא
לחתולים למטה

זה הדברים הקטנים שזוכרים
רגעים קטנים שחרוטים בפנים

אני זוכרת עיניים כחולות וגדולות
שברקו בכל פעם שבאתי
אני זוכרת בלון ירוק של ארנב
ושרשרת של לב מזהב

פעם חתמת לשיר על הגבס - ואני
שבועיים חשבתי איך לשבור יד או רגל
כדי שתחתום גם לי

אני חולמת על האפודה האפורה
על הדרך בה סיפרת לי סיפורים
שמיכת פוך עם ברווזים ואצבע בפה
וזוג משקפיים גדולים וחומים
ולישון

ביום העצמאות לקחת אותי למרפסת
וישבנו על מכונת הכביסה לראות זיקוקים
וסיפרת איך פגשת את סבתא
ואיך ברחת מההונגרים
ידעתי הכל - מהעפלה לקפריסין לארץ
ועל "שם"- אפילו על גודל העצים

אני זוכרת תפילה בניגון
גופיה לבנה ומכנסיים קצרים
אני זוכרת נשיקות על הלחי
נזכרת בך רק מטעם של שוקולד לבן
יש לי מטפחת אדומה שלך מקפריסין
אבל עדיין זה גורם לי לבכות
כי סרטן.

כשהייתי קטנה היה לך ריח של מנטה
ודיברנו על אוטו אדום
ועכשיו, שנים אחרי, אני עדיין מבולבלת
איך יכול להיות שנעלמת ככה פתאום?