פיני סיים את הביקור אצל הרופא. הוא יצא מהבניין והלך לכיוון
תחנת האוטובוס. בתחנה ישבו שתי קשישות מקומטות. הוא החליט
לעמוד.
"בשביל להגיד לי לא לאכול הרבה מתוק היה צריך ללמוד רפואה?"
חשב לעצמו.
לפתע קלטו עיניו מחזה נדיר. פצצה בלונדינית עם מיני אדום הלכה
על המדרכה, התקרבה לתחנה. אשכרה דוגמנית מהעיתונים. גוף
דינמיט. חזה עצום. שיער אדיר. גוף דינמיט.
היא חלפה על פניו בעלי העיניים הפעורות, והמשיכה בענטוזיה.
תחת זהב! איך שהוא יושב שם במיני האדום הזה.
פיני איבד שליטה על חושיו. הוא שכח מהרופא, שכח מהאוטובוס
ופשוט התחיל ללכת אחריה. הוא שמר על מרחק של כעשרה מטרים ממנה.
ככל שהתקדמה, ישבנה קרץ לו, ועיני כל העוברים ועומדים ננעלו
עליה. הגברים חשקו בה; הנשים שנאו אותה.
היא עצרה מול חלון ראווה. גם פיני עצר. הוא לא חשב בבהירות.
המעקב אחריה לא היה פקודה מהמוח שלו. זה פשוט קרה.
היא עזבה את חלון הראווה והמשיכה לענטז, מעוררת תגובות מכל אדם
באיזור.
הגברים רצו לזיין אותה; הנשים רצו לרצוח אותה.
לבסוף נכנסה לחנות בגדים גדולה. פיני נכנס מיד אחריה.

בחנות היו הרבה נשים יפות. פיני לא הבחין באף אחת מהן. הוא הלך
כסומא אחרי התחת הזה. היא ניגשה למדף עם חולצות, הוא הביט בה
מרחוק.
"אפשר לעזור לך?" שאלה אחת המוכרות.
"אני מסתדר לבד, תודה"
הפצצה במיני האדום לקחה חולצה לבנה וניגשה לתאי המדידה.
פיני פסע לשם לאיטו.
היא נכנסה לאחד התאים, והסיטה את הוילון המגן.
פיני תפס בגד אקראי מאחד המדפים והמשיך ללכת לאט בעקבות הריח
של הבלונדינית.
לבסוף עמד ממש סמוך לתא שלה. רק הוילון הפריד בניהם. בתנועה
מהירה הוא משך בוילון. מייד הסתירה את חזה החשוף עם היד.
"אופס," אמר פיני, "חשבתי שזה ריק"
היא סגרה את הוילון בכעס. פיני נותר בחוץ.
'איזה חזה!' חשב לעצמו, 'פאר היצירה'

הוא החזיר את החולצה שהחזיק עדיין לאחד המדפים, ויצא מהחנות.
חצה את הכביש, התיישב על ספסל בעברו השני של הרחוב, ממש מול
פתח החנות.
עם סיום הסיגריה השלישית שלו היא יצאה מהחנות. בידה שקית
המעידה על רכישה. היא הלכה במעלה הרחוב.
פיני מיהר לקום והתחיל ללכת בעקבותיה. הפעם השאיר ממנה מרחק רב
יותר.
'ברגע שהיא תיכנס לסמטה חשוכה אני אקפוץ עליה' - זו היתה
תוכניתו הגאונית.
דקות ארוכות היא צעדה ברחוב, והוא אחריה.
'איזה תחת!' חשב במהלך הצעידה, 'אני הולך לקרוע אותו לגמרי'
הם המשיכו לפסוע.
'איזה שיער!' אמר לעצמו, 'אני אתפוס אותו חזק כשאני אזיין לה
את הצורה. אתלוש אותו'
ההליכה נמשכה. התחיל כבר להחשיך.

בלי הודעה מוקדמת הגיע הרגע הגדול. היא פנתה בסמטה חשוכה. פיני
היה רחוק ממנה כ-30 פסיעות, כך שהיא למעשה נעלמה מעיניו. כאשר
פנה אף הוא בסמטה, קידמה את פניו הפתעה.

הפצצה הבלונדינית שכבה על הרצפה המטונפת. מעליה שכב גבר גדול
מימדים ונאבק בה.
"עצור! משטרה!" קרא פיני.
הגבר קם ממנה מייד. הזין שלו בצבץ החוצה מהמכנסיים.
פיני שלף כרטיס של קופת חולים ונפנף בו. "אתה עצור באשמת
אונס!"
הגבר פתח בריצה מהירה. פיני רדף אחריו מעט, אך נעצר ושב אל
הבחורה.
היא ישבה שם ובכתה. חולצתה היתה קרועה.
פיני הסיר את הג'קט והניח על כתפיה הרועדות.
"תודה..." מלמלה.
"הוא הצליח לברוח גבירתי," אמר פיני.
"הצלת אותי! תודה לך!"
"מאוד מסוכן להסתובב במקומות כאלה"
"אני גרה פה קרוב"
"בואי," אמר פיני, "כדאי שאני אלווה אותך הביתה"

הוא סייע לה לקום, והם פסעו באיטיות. עמוק לתוך הסמטה.