הגבר הגבוה החנה את רכבו ונכנס למועדון החשפנות. הוא צעד בקומה
זקופה, מותיר רושם של בעל הבית, כאילו היה זה המועדון שלו.
זה לא היה המועדון שלו, אבל זה לא מנע ממנו להרגיש שם כמו
בבית. הוא ביקר במועדון לפחות פעם בשבוע, במהלך השנתיים
האחרונות.
מהו בית בעצם? האם זה מקום שבו אדם חש בנוח? האם זה מקום שבו
אדם מקיים יחסי מין? אם כך, ביתו היה כאן, בלב איזור הסמים
והזנות של העיר.
ה"בית" האמיתי - זה שרשום בטפסי הממשלה - היה אותו מבנה עלוב,
שם ישנה כעת אשתו, או שצפתה בתוכנית מפגרת בטלויזיה, או ש (אם
היה לה שכל) הזדיינה עם מישהו.
הוא התיישב בשולחן הקבוע, פיזר מחוות שלום עם ראשו לכמה
מהמכרים שלו. אחד מהם קרא מכיסאו "אהלן חיים!"
'עוד אחד שמכניס למועדון הזה הרבה כסף,' חשב בליבו, 'הדבר
המשותף היחיד בנינו הוא שאנחנו אוהבים להביט בכוסיות רוקדות
בעירום ונמאס לנו מהאשה. אוי, הוא בא לשבת לידי'
"מה נשמע"
"בסדר"
"יום שישי היום, חיים, היום יהיו הכי פצצות, אני אומר לך"
"אתה אומר לי את זה כל שבוע"
"אוי חיים אתה כזה מצחיק," הוא חבט על כתפו. "בוא נקרא
למלצרית, נסדר לך משקה"

המלצרית היתה ילדונת צעירה ממוצא רוסי. שדייה המושלמים נדחסו
למין סטרפלס פצפון ועודדו גברים חרמנים להזמין משקאות. היא
ניגשה לשולחן שבו ישבו.
"היי חיים," אמרה בחיוך. חיים היה משוכנע שהיא מחבבת אותו,
ושחיוכה לא מזויף. ברור שהיא מחייכת לכולם, חשב, אבל כשהיא
מחייכת אלי... היא מחייכת באמת.
"להביא לך ויסקי סאוור כמו תמיד?" אין שום ספק שהיא מחבבת
אותי, כזה חיוך אי אפשר לזייף.
"כן מתוקה"
"ולך?" שאלה את שכנו.
"אני מסודר בנתיים נשמה" אמר והוכיח זאת על ידי הרמת כוס הבירה
שלו.
המלצרית הלכה כדי לתת את ההזמנה לבוריס, מענטזת היטב עם כל
צעד. היא היתה מרוצה מעצמה. 'גם הוא,' חשבה, 'גם החיים הזה
משוכנע שאני אוהבת רק אותו, כמה שזה מצחיק, כל הגברים חושבים
את אותו הדבר ואני נוהגת במרצדס.'

"אז מה אדי," אמר חיים. הוא אמר את זה רק כדי למנוע מאדי לפתוח
בשיחת החולין הקבועה שלו. שיחת החולין שעשתה אותו חולה. "תזיין
היום?"
"שמתי עין על זאתי," אמר אדי והצביע על אחת הנערות שישבו על
הבר.
"פששש... איזה תחת!"
"שם בדיוק היא תקבל ממני"
"מה שלום אשתך?"
"למה אתה מדבר על אשתי כשאני חושב על זיונים?"
"אתם כבר לא עושים את זה בכלל?" זה לא עניין את חיים. הוא פשוט
העדיף שנושא השיחה הלא הכרחית הזאת יהיה אדי, ולא חלילה הוא
עצמו.
"בוא אני אספר לך משהו," אמר אדי. הוא עצר לשניה ואפשר למלצרית
להניח כוסית משקה מול חיים. לאחר מכן המשיך: "בגיל 18 הכרתי
שתי בחורות, לאחת היה פרצוף יפה וכוס מסריח, לשניה היה כוס
בונבוניירה אבל פרצוף תשעה באב, נחש עם איזו מהן התחתנתי"
"אתה בעצם אומר לי שלאשתך יש פרצוף יפה?"
"שתוק ותשתה את הויסקי שלך, המופע מתחיל".

חיים לגם מהמשקה שלו. משקה טוב, ויסקי לא מהול. הוא היה לקוח
קבוע והם נתנו לו תמורה מלאה לכספו. הוא נשען אחורה בכסאו,
מביט בגבר השמן שעלה לבמה.
"ברוכים הבאים לנודי בודי בר!" קרא אל תוך המיקרופון, הקהל מחא
כפיים.
"היום זה יום שישי ואתם יודעים מה יש לנו כאן כל יום שישי...
אז בלי למשוך יותר זמן אני רוצה להזמין עכשיו לבמה את נטלי
המהממת!"
הקהל השתולל. הקהל היה בעצם כ-30 גברים חרמנים, שתויים ברמה זו
או אחרת. רובם בני ארבעים ומעלה, מלבד קבוצה קטנה של נערים בני
כשמונה עשרה.
נטלי אכן היתה מהממת. 180 סנטימטר של סקס טהור, גבעות ועמקים
בצבע שחום, והיא ידעה איך להניע אותם. על השולחנות נשפך יותר
ריר מאשר בירה. באותם רגעים שהזרימה את גופה על הבמה, הגנבים
יכלו לחגוג על כל הארנקים. כל העיניים ניקבו את נטלי. אבל גם
הגנבים לא רצו להחמיץ את ההופעה, כך שאיש לא איבד את כספו,
וכולם יכלו להמשיך לשתות ולהזמין ריקודים פרטיים. האמידים
שבחבורה מימנו לעצמם קצת יותר. חיים היה אמיד והוא כבר ידע שאת
הערב הוא יסיים בחברתה של נטלי המהממת.
בעודו בוהה בנטלי, שהספיקה להפטר מכל בגדיה וכעת גלשה על המוט,
חש לפתע ביד שובבה נוגעת לו בזין. הוא הוריד את מבטו מייד,
וגילה שאותה יד שובבה שייכת לאדי- הבחור המעצבן שהתעקש לשבת
לידו. היד השניה של אדי עסקה בליטוף איברו החשוף.
חיים העיף את היד. "מה החרא הזה?" אמר בזעם.
"סליחה," אמר אדי מבלי לעזוב את איברו הזקור, "חשבתי שאתה
בקטע."
"חשבת לא נכון!"
"טוב, לא קרה כלום"
חיים זז מעט הצידה עם הכיסא. שנה שלמה אתה מכיר בנאדם... חשב
בראשו. לא נורא, זה לא יהרוס לי את הערב.
דקה נוספת של צפייה בנטלי הגמישה השכיחה ממנו את האירוע.

אדי הביט בנטלי, שנתלתה על המוט ופשקה את רגליה ממש מולו. הוא
ניצל את העובדה שכולם מביטים בה, וכמובן את העובדה שמונח לפניו
שולחן, והרשה לעצמו לשלוף לאוויר העולם את הזין ולשפשף כאוות
נפשו. הידיעה שהוא יסולק מהמקום בבושת פנים במקרה שמישהו יבחין
במעשיו, רק הוסיפה לריגוש. מה שהיה מביא את הריגוש לשיאים
חדשים היה לשתף את חברו. אדי לא הבין את הבעיה של חיים. מי
יכול לסרב לשפשוף חינם באמצע כזה מופע? כאילו שיש הבדל כזה
גדול בין יד של אשה ליד של גבר. הוא קיווה שהנסיון הלא מוצלח
שלו לא יהרוס את החברות העמוקה שבניהם.

נטלי סיימה את ההופעה וירדה מהבמה עירומה לחלוטין. חיים העיף
מבט זריז באדי, ונגעל מחיוכו המסופק. איך הוא לא מתבייש להביא
ביד באמצע האולם? ועוד לגמור? פשוט גועל נפש.
חיים קם והלך לכיוון הבר.
"מה בשבילך?" אמר הברמן הצעיר, הוא היה חדש במקום.
"אני רוצה להכנס לנטלי".
"חכה שניה".
הברמן נכנס דרך דלת באחורי הבר, דלת שאמורה להוביל למטבח אך
ככל הנראה מובילה אל הבוס. מקץ מספר רגעים יצאו משם שניים-
הברמן הצעיר ואיש כבד גוף ומשופם.
"חיים!" אמר המשופם בקול ידידותי, "מה שלומך?"
"מצויין, ממש נהניתי מנטלי"
"אחלה"
"הייתי רוצה להכנס אליה"
"עכשיו?"
"כן, יש בעיה?"
"יש לה עוד הופעה יותר מאוחר"
"אני לא יכול להכנס לכמה דקות? חצי שעה?"
"אתה יודע שהיא חדשה כאן, הבאנו אותה מהבראוני"
"פששש, הבראוני זה רק למליונרים"
"כן... אז אתה מבין, אתה יכול להכנס. אבל זה לא המחיר הרגיל"
"1500 יספיקו?"
"הופה חיים, אני רואה שהולך לך טוב בעבודה. כן, זה בול. בוא
אחרי."
חיים עקב אחרי המשופם דרך שתי דלתות. שם היה החדר לאח"מים שהוא
הכיר כל כך טוב.
"היא מתקלחת ובאה"
"נפלא"
המשופם השאיר שם את חיים, ויצא.

חיים התרווח על ספת העור הטובה והמוכרת. הספה עם העיגולים
השקועים. הוא אהב את הספה הזאת יותר משאהב כל רהיט אחר, כולל
אפילו את הטלויזיה עם המסך הגדול. הסיבה לכך היתה מובנת- הוא
קישר את עצם הישיבה על הספה הזו עם הציפייה לבנות לוויה רבות
כל כך. תראו לעצמכם שאתם צופים במופע אירוטי של נערות יפהפיות
בנות חצי מהגיל שלכם, ובכל זמן נתון יש באפשרותכם לבחור אחת מן
הבנות ולפרוש איתה לחדר אחר, שם תוכלו לעשות ככל רצונכם. כסף,
מסתבר, כן קונה אושר, מנסים לעבוד עליכם.
ציפייה.
המילה ציפייה צופנת בתוכה דבר יפה וטהור. רגע הציפייה נמשך
לנצח, אך זהו נצח נעים. התרגשות, רעד קל בכל שריר בגוף. כמה
שונה היא הציפייה מן ההמתנה. המתנה היא בדרך כלל לדבר שלילי-
תור לרופא שיניים, שהאשה תסיים להתאפר, בנק, קופת חולים, פקק
תנועה.

הציפייה נסתיימה.
נטלי הגיחה מאחת הדלתות. כל מלבושה היה מגבת שעטפה את קימוריה
בחן. שיערה השחור זרם על כתפיה והסתיר מעט חלק מפניה. מגבת
ורודה, שיער שחור. ניחוח נעים חדר אל נחיריו של חיים.
"שניכנס?" קולה היה נטול מבטא לחלוטין. ישראלי טהור. צברית.
חיים הורגל לשמוע מבטאים כבדים מהמאהבות הרבות שבילה עמן בעבר.
מרוב זיונים הוא למד כבר להבדיל בין רוסיה לאוקראינית. והנה
עומדת מולו הבת של השכן. נערה שאפשר למצוא בקניון, צועדת בין
חנות בגדים לחברתה. נערה שעיני כל גבר, נער וקשיש מופנות ללא
שליטה אל אחוריה כאשר היא חולפת. ועכשיו היא כאן, ורוצה
שניכנס.
"בשמחה," אמר חיים, "ניכנס בשמחה."
היא אחזה בידו והובילה אותו לחדר האחורי. מישהי בפנים סובבה את
המנעול.
"אני נטלי"
"נטלי המהממת," השלים.
"כשאני אסיים אתך תדע עד כמה שאתה צודק"
חיים חייך. הוא התיישב על המיטה הגדולה. למעשה רוב החדר היה
מיטה. לצידה עמדה כוננית קטנה עם מגירות, עליה הציוד הרגיל-
קונדומים, קרמים ומאפרה נקייה.
היא התיישבה בחיקו. הוא עצם לרגע את עיניו והשתכר מריחו של
שיערה הרטוב. לא כל בחורה תחפוף את השיער לפני פגישה. אבל נטלי
הזאת ידעה את העבודה. הוא משלם על זה הרבה, אבל היא שווה כל
גרוש.
כשפקח את עיניו ראה את גופה החתולי מתנועע עליו. הוא הרגיש את
החום שנפלט מבין רגליה. המגבת איבדה מאחיזתה על גופה מרגע
לרגע, ונתלתה בכוחותיה האחרונים. פניה שידרו הנאה רבה. המגבת
נפלה סופית.
נטלי המשיכה בריקוד החיק וכעת שדייה הגדולים סטרו לפניו של
חיים. הוא תפס אחד מהם וינק מפטמתה. בנתיים הרגיש כיצד ידה של
נטלי מלטפת את מבושיו מעל הבגדים. במקצועניות שאין לתאר,
הצליחה נטלי לפתוח את כפתורי המכנס שלו, וידה נשלחה עמוק לתוך
תחתוניו. היא שהתה שם מספר רגעים וכשיצאה, לקחה עמה את הזין
הזקור החוצה. תגובתו של חיים היתה לנסות להיכנס מייד אל בין
רגליה. נטלי מנעה זאת ממנו, וירדה מחיקו.
היא רכנה על ברכיה וקירבה את פניה אל הזין. ידה האחת אחזה בו
בבסיסו וידה השניה טיילה על חזהו של חיים. היא נשפה על הזין.
מבלי להסיר את עינייה הגדולות מעיניו, נטלי הוציאה באיטיות
חושנית את לשונה, והתחילה להעביר אותה על פני הזין. לאחר שעשתה
כך במשך שניות ארוכות הגיעה השעה ובתנועה מהירה שהפתיעה את
חיים, הכניסה את מלוא הזין עמוק לגרונה.
חיים נמצא כעת בעולם האושר העילאי. באותו רגע אפילו ידיעה על
מות בתו האהובה לא תשנה את הבעת פניו. הוא שמח שנטלי מצצה בלי
קונדום. היו בחורות שלא הסכימו לכך. מאז ומעולם סבר חיים, שאם
זיון עם קונדום משול לאכילת סוכריה על מקל עם עטיפתה, מכאן
שמציצה עם קונדום דומה ברמת העיקרון למקלחת עם מעיל גשם. פשוט
לא נרטבים.
חיים נרטב. למען הדיוק ביציו נרטבו מהרוק שהזרימה נטלי. כף ידה
החלה לעסות את שק האשכים שלו בעדינות ורוך, ופיה המשיך לענג את
קצה הזין. הוא הביט בשדייה שקפצו עם תנועות ראשה. אמיתיים. אין
שום ספק. מוצקים, יפים, אמיתיים, מושלמים. הוא שלח יד אל החזה
שלה, תופס מלוא הכף בשד קופצני. הוא מעך אותו, שיחק בו, ואז
עבר לשני. תענוג.
נשימתו החלה להעשות עמוקה ומהירה. הוא הרחיק את ראשה ממבושיו
והרגיע את עצמו. זה יהיה בזבוז לגמור כל כך מהר, סבר.
נטלי הבינה היטב את הסיבה לעצירה. היא התיישבה לצדו והחלה
לפתוח את הכפתורים שבחולצתו. עד שסיימה להסיר את החולצה
והגופיה, הספיק חיים להרגע ואיפשר לה למשוך מעליו את המכנסיים
והתחתונים. היא רכנה לעבר השידה שלצד המיטה, ושלפה משם קונדום.
כאשר תקעה אותו בין שפתיה, הבין חיים שמדובר פה באשת אשכולות
אמיתית, ושוב הציפה אותו הציפייה.
נטלי הלבישה את הקונדום על איברו הזקור. שוב הראתה לו את יכולת
החדירה העמוקה של גרונה. מייד עם סיום ההלבשה, השכיבה אותו על
גבו ועלתה מעליו. הזין חדר בקלילות לתוך הכוס החם והלח. היא
עשתה את חייו קלים והחלה לרכב עליו, להניע את כל גופה
בחושניות. חיים הניח כרית רכה תחת ראשו, ושקע בעולמו. עיניו
שוב נעצמו. מקץ דקות מעטות, וקפיצות מרובות, פקח אותם שוב. הוא
שלח את ידיו קדימה, ופישק את פלחי ישבנה. תפס אותם חזק והשליט
על כל גופה את הקצב שלו. היא נענתה לו. גם כאשר נשלחה אצבע
שובבה לעבר פי הטבעת שלה והתחילה לעסות אותו, היא נענתה לו.
במהרה האצבע חדרה פנימה. הוא המשיך להניע את גופה ותוך כדי שלח
אצבע נוספת לישבנה. לאחר מספר תנועות של זיון אצבעות, הוא שלף
את הזין וכיוון אותו אל פי הטבעת שלה. נטלי סייעה לו בכך,
ובאיטיות לחצה את גופה מטה, והזין חדר פנימה.
הוא לחץ אותה חזק וחדר עמוק, עד הסוף. התחת שלה היה צר מאוד
יחסית לישבנים אחרים שנעץ, והוא חש את הדפנות מועכות את הזין
שלו בעוצמה. מספר תנועות איטיות וארוכות שבהם הרים והוריד
אותה, ממש הרטיטו את חושיו. לבסוף הוא השכיב אותה על גבה, מבלי
להוציא את הזין ממנה, והחל לתקוע אותה בקצב מהיר. נטלי השמיעה
נאקות חלשות. הוא זיין אותה בחוזקה ובמהירות. השתולל ועשה שמות
בחור התחת שלה. כשהרגיש את זה מגיע הוא חדר עמוק עמוק, ופלט
זרע ואנחה ארוכה. לאחר מכן נשכב עליה באפיסת כוחות והרגיש את
הזין מתכווץ לאיטו ונפלט החוצה מישבנה.

נטלי הפכה אותו על גבו, קמה וניגבה את גופה המיוזע עם המגבת
הורודה ששכבה לרגלי המיטה. "אני מקווה שהיה לך טוב," אמרה.
"היה לי מעולה!" אמר חיים.
נטלי הושיטה לו מגבת נקייה, הוא החל להסיר את הקונדום המשומש.
"מצטערת שאין לי זמן לעשן איתך סיגריה," אמרה נטלי, "אני צריכה
לעלות לעוד הופעה."
"מצטער שאני לא יכול להשאר לראות אותך מופיעה, אני חייב לחזור
הביתה"
"אתה מתוק"
חיים חייך. הוא הוציא את ארנקו מהמכנסיים ששכבו על הרצפה, והחל
לספור שטרות של 200 שקל. היו לו הרבה כאלה.
"שים את הכסף על המיטה"
הוא הניח ערמות שטרות יפה בדיוק בשקע שיצר גופה על המיטה.
לאחר מכן הוא התלבש. נטלי נופפה לו לשלום, והוא יצא מהחדר.


בתנועת יד נפרד חיים מאדי, שישב בדיוק באותו מקום כמו קודם
ולגם בירה מהחבית. הוא איחל לילה טוב גם לבוס המשופם, שעמד
מאחורי הבר בדיוק, ואז יצא אל הלילה. האויר בחוץ היה קריר
ונעים לנשימה. בפנים היה עשן סיגריות, ואם ישבת קרוב מדי לאדי
- גם ריח של זרע. חיים הלך באיטיות אל רכבו, מתענג על כל שאכטה
של אויר. הוא נכנס, הניע, ופתח בנסיעה.
אודיה, חשב לעצמו בזמן הנהיגה, כמה טוב שיש לי אותה. כזאת ילדה
חכמה. מי היה מאמין שאשת סודי, שלה אני מספר הכל, תהיה ילדה בת
11. מי היה מאמין שתהיה זו בתי היחידה. מי נתן רשיון לאדיוט
הזה?
הוא האט, שב לנתיב הימני.
כזאת מותק של ילדה. וכל כך חכמה. את השכל היא ירשה ממני, זה
בטוח. לא מהאמא שלה. יושבת מול הטלויזיה כל היום ותוקעת לעצמה
ממתקים.
הוא התעצבן, הדליק את הרדיו ונפל על שיר טוב. את שאר הנסיעה
הקצרה העביר בזיופים מבעיתים.

מציאת חניה במועדון הבאולינג היתה פשוטה הרבה יותר מאשר
במועדון החשפנות. יש פה חניון של כמה קומות.
הוא נכנס, ומצא מיד את בתו. היא שיחקה באחת המכונות. חיים ניצל
את הזמן כדי להביט בה מאחור. איזה תלתלים יפהפיים. איזו מלאכית
קטנה. היא כל כך מרוכזת במשחק שלה.
היא נפסלה ובעטה במכשיר. לאחר מכן סיבבה את ראשה וקראה:
"אבא!"
"אודיה!" הוא חייך, "בואי נסתלק מפה לפני שיחייבו אותי על
המכונה הזאת"
"סך הכל בעיטה קטנה," אמרה אודיה, "מגיע להם. הם אכלו אותי!"
"לא יפה מצידם באמת"
הוא נתן לה יד והם התחילו ללכת לכיוון היציאה.
"היה לך כיף?" שאל.
"כן. חזרת מוקדם היום"
"לקחתי את הראשונה, אחת חדשה"
"עשית בשכל, תפסת אותה לפני כל השאר"
"בכלל לא חשבתי על זה, גאונה שלי. שיחקת באולינג?"
"לא בא לי, אז עברתי על לא מכונות"
"העיקר שהיה כיף"
הם הגיעו לרכב, אודיה התיישבה מאחורה ושמה חגורה.
חיים שם בעצמו חגורה, ולחץ על דוושת הגז. הרכב החל לנוע.
לפי הדרך שבה ישבה ושתקה, ידע אביה כי משהו מטריד את ראשה
הקטן. הוא גם ידע בדיוק מהו הדבר.
"הוא עוד יתקשר," אמר בעודו מפנה את ראשו אחורה ככל שיכול היה,
"אני בטוח בזה"
"עברו כבר שבועיים"
"אולי הוא איבד את הפתק?"
"לא נראה לי"
"אני יכול לנצל את הקשרים שלי במקומות גבוהים, ולהשיג את המספר
שלו"
"זה בסדר"
"בטוחה?"
"כן."
"אל תהיה עצובה, מתוקה שלי. אם הוא לא מתקשר סימן שהוא משוגע.
רק משוגע לא ירצה לשחק עם הילדה הגאונה שלי"
"כדאי שתסתכל קצת גם על הכביש"