הלב שלי מלא שריטות,
ועיניי כה עצובות.
מסתכלת על החיים מהצד,
בוהה באויר, מחפשת יד,
שתצליח לגרום לי לאהוב את עצמי
ולהאמין כולי שאני לא אדם אפסי.

אני לא מאמינה שהכל היה הצגה,
שבשבילך אני רק שעשוע, שניצלת לרעה,
אני חלמתי על שבתות משותפות,
ואתה רק רצית לשחק לי ברגשות.

והלב שלי הוא מדמם,
כבר אין מקום עוד לבדידות,
הריקנות היא מכבידה,
ולהט החיים שבי נכבה.
מאסתי מציפיות, נגמרו המרדפים,
הדחייה היא מכאיבה, ואין לי כוח לכאבים.

ואתה בטח נמצא שם עם אישה,
לא עונה לי לשיחות, לא משיב לשאלות,
אני שונאת אותך כל כך, אבל  רוצה אותך ליד.

מתי אני אלמד, לקחת את הכל לאט,
ואני לא בוכה, אך פניי שמוטות,
רוצה להיות כבר האדם שאני חולמת להיות.