מביט אל תוך עינייך, אל הכחול העמוק
ולבי מתמלא בחום ועדנה
אני מרגיש כ"כ פאתטי, רוצה נורא לצעוק
כי אני פה לבדי ואת בסך הכל תמונה
כן, אני מודה, נמאס לי מהבדידות
רוצה איתך את עולמי לחלוק
כי אם לבד, אז עדיף כבר למות
רק המחשבה בלעדייך מאיימת אותי לחנוק
כל רגע שעובר מגביר את הכאב
נותן מכת מחץ ללבי הדואב
אני אדם חולה, צריך את התרופה
גלולת הפלא הקטנה הנקראת אהבה
מנסה בכל כוחי להתמודד, לברוח מן הבדידות
מחפש מקלט במחשבים ומוסיקה
אך הבדידות חזקה ומביאה עימה עצבות
והרחמנות העצמית כל כך מעיקה
כל רגע שעובר...
האמת שאני כלל לא מנסה, אך מה הטעם
את עליי לא מעיפה אפילו מבט חטוף
הלוואי ותוכלי רק פעם
להכיר בקיומי, לגרום לי לעוף
כל רגע שעובר...
