ואני דווקא לא חשבתי עליה באותו רגע. חשבתי על משהו אחר.
ופתאום- היא קופצת לשם.
כאילו, מה? אני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר מלבדך? אין לי
חיים אחרים? אין לי עוד תחומי עניין? הא?!

ואני מנסה להוציא אותה משם, אבל היא- היא לא רוצה לצאת.יושבת
לה שם עם השמלה הזולה, העגילים מפלסטיק והנעליים הגבוהות.
מעשנת סיגריה בנחת. מסתכלת עלי, כאילו אומרת- נראה לך שאני
אצא?
'דחיל רבקום' אני אומר לה, 'אני לא חשבתי על מישהי אחרת! חשבתי
על... מכונית! גלידה! תוכנת מחשב!'
אבל היא- לא עשו אותה באצבע. מהנהנת בראשה וממשיכה לאפר על
התאים האפורים שלי.
'חמודה שלי, מתוקה' אני מתחנן. 'לא עשיתי שום דבר רע! בסך הכול
חשבתי על כמה את יותר טובה מאחרות. סתם השוותי. אין, אין עליך,
כפרה. את הכי בעולם!'

והיא?- מגחכת לעצמה. כאילו היא לא יודעת את האמת. מעבירה יד
חטובה בשערותיה השחורות.

ואני ממשיך להפציר, להתחנן, לבקש, לאיים- ואז, היא שולפת את
הנשק הסודי שלה: היא מתחילה לבכות.
'לכול הרוחות והשדים' אני צועק. והיא מתחילה לבכות יותר חזק עד
שהרעש משתק אותי.
'די נשמה שלי, די יפתי. את הכי בעולם.'
האמת?- צודקת. מה אני בכלל חושב על אחרות? היא לא תמיד שם? היא
לא נותנת לי כול מה שאני צריך? היא לא מדביקה לי מסטיקים על
מאחורי העיניים כדי שהעולם יהיה לי ורוד?
באמת בן זונה. מאנייק. חולרה.
מה זאת אומרת עוזבת אותי? אבל זה היה חד פעמי! לא קרה אף פעם
בעבר! מקסימום פעם- פעמיים... אבל, חמודה, נשמה...
הלכה.
זונה.
כמוך יש עשרות. מאות!
אבל אני אוהב את החברה הדימיונית הזו...

לא נורא. מחר אני אחשוב על אחת אחרת. הפעם- היא תהיה
בלונדינית!