|
אלפי מילים עוברות בראשי
מתפוגגות לאבק דק דרכי
אחיזתי בן רופפת
שרות הן למחדלי רוקדות למעשי
מהתלות מתרחקות מתקרבות
בזהרורי בוקר יצאו במחול קודח
באור ירח יבליחו הזויות
כחימר אותן הייתי מעצבת
טווה שתי וערב מרבד קסמים
כאבני בניין יהיו לי לשיר
ביד רוטטת |
|
|
"וואו, זה כל-כך
גדול!" אמרה
בהתלהבות
"חכי, עוד לא
התחלתי" רמזתי
בגאווה...
(המשך יבוא)
מתוך הספר:
"אלון מנפח
בלון
ותוקע לשרון" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.