פרק 6- משימות

"הילד נחשב עריק. אף אחד לא ברח מאיתנו בעבר והוא לא יהיה
הראשון. אני רוצה שתמצא אותו"
"מי אתה? למה אני ?" אריק אמר בקול מפוחד. הם תפסו אותו וקשרו
אותו. הוא לא יכל לזוז. הוא היה מאוד מופתע מכך שלא קיבל הצבה
בשום מקום לאחר שסיים את בית הספר. הוא יצא לחופשה ואחרי שבוע
הגיע אדם שהחזיר אותו לסוכנות שבועיים לפני הזמן. הם לקחו אותו
רק אתמול. הוא כלוא כאן מאז.
"מי אני זה לא רלוונטי. אתה נבחרת מהסיבות שלנו ואתה תציית לנו
כמו שלימדו אותך" אמר הקול
"ואם אני אסרב?"
זרם חשמל קטלני עבר בכל גופו כשסיים רק להגיד את ההברה
האחרונה.
"אל תגרום לנו לשנות את דעתנו, מר מוריסון. אם עשינו את מה
שעשינו כנראה שהיתה לנו סיבה מאוד טובה לכך."
"איך אני בדיוק אמור למצוא אותו?"
"אדנה פרץ למערכות המחשב שלנו פעמיים מאוסקה ופעם אחת מטוקיו,
לפי חשבון הבנק שממנו הוא שואב כסף הוא בדרך לאירופה"
"אז למה אתם לא סוגרים את החשבון?" שאל אריק
"תחשוב טיפה... אם היינו סוגרים את החשבון הוא היה יודע שאנחנו
רודפים אחריו. ככה יהיה יותר קל לעקוב אחריו."
"מקורי"
"בכלל לא, מר מוריסון, אתה היית נוהג בדיוק כמוני. אתה תקבל את
2 סוכני השטח הטובים ביותר שיש לנו כיום."
"וכשאני אמצא אותו?"
"אם הוא יסכים לבוא תחזיר אותו אלינו..."
"ואם לא?"
"תהרוג אותו" אמר הקול. אריק הרגיש דקירה חזקה ביד שלו ונרדם.

שבועיים לאחר מכן, שיין וארדו נפגשו בנק' האיסוף שלהם. כל
הבסיסים של הסוכנות היו סודיים ואף אחד חוץ מהפיקוד העליון לא
ידע היכן הם ממוקמים.
כשהם הגיעו הם הצטרפו למחלקה שלהם שכבר היתה בשבוע השני של
האימונים. הם לא התקשו להסתגל לקצב האימונים וגם השלימו מהר
מאוד מה שהחסירו. מפקד המחלקה היה מייג'ור קורי טיילור. בשיעור
הטקטיקה שהוא העביר להם הוא ניתח להם קרבות ששני הילדים ניתחו
לבד בבית הספר הקודם שלהם. הוא גילה להם דברים שהם מעולם לא
חשבו עליהם.
"ממחר נעשה משהו שונה לגמרי. בחודשים הקרובים נלמד בנוסף
לטקטיקה גם קצת פוליטיקה ודיפלומטיה. כל אחד מכם יהיה דיקטטור
של איזו שהיא מדינה דימיונית בעולם דימיוני. יהיה לכם תקציב,
וצבא...המחשב יתן לכל אחד מכם מדי פעם אירועים שקורים בתוך
המדינה שלכם ובעולם. עליכם לנהל את המדינה בהתאם למתרחש בתוכה
ובמקביל לנהל מדיניות חוץ. תוכלו לשתף פעולה עם מדינות אחרות
ותוכלו לנסות להשתלט על העולם. כל אחד יקבל ניקוד בהתאם להצלחה
של המדינה שלו." אמר קורי בסיומו של השיעור.
"נעבוד על זה בשיעורים או בזמן החופשי שלנו?" שאל אחד
התלמידים
"לא... תוכלו לעבוד זה מתי שתרצו. במחשבים בחדרים שלכם מצויים
כבר הנתונים של המדינה שלכם. בהצלחה." אמר קורי ועזב את חדר
הלימוד.

אנאטולי שנא את החופשה שלו. הוא היה נרגש לאחר שקיבל את המינוי
החדש שלו. הוא ידע שהפיקוד העליון התלהב מתרשימי הנשק שפיתח
וידע שמצפה לו הצלחה גדולה מאוד ב'מחקר ופיתוח'.
כשהגיע לבסיס החדש שלו המפקד של הבסיס עצמו חיכה לו.
"שלום לך אנאטולי. אני גנרל לודוויק, המפקד החדש שלך"
"שלום המפקד!"
"בדרך כלל היינו מעבירים אותך קורסים ללימוד כל מיני דברים שרק
כאן לומדים, מתמטיקה מאוד מופשטת ומתוחכמת, ביופיסיקה,
אסטרופיסיקה ועוד. אני יודע שאתה כבר יודע את הכל לבד... לכן
יש לי משימה מאוד מיוחדת בשבילך."
"והיא?"
"אני רוצה שתפתח דרך לטיסה בחלל שתהיה מהירה ממהירות האור פי
30. אני רוצה שטיסה מכדור הארץ למאדים תיקח לא יותר משעתיים."
"המפקד אני לא חושב שזה אפשרי."
"אתה תעשה את זה אפשרי. זה לא הכל, לפני מספר שנים התחלנו
לשלוח ספינות לכוכבים שאנחנו מאמינים שיש בהם חיים- ספינות מגע
ראשון."
"מה הקשר של זה אלי המפקד?"
"אתה תפתח נשק מתוחכם כדי שאם הם יחליטו לתקוף אותנו נהיה
מוכנים לקראתם."
"אבל לכדור הארץ אין צבא בין כוכבי, איך בדיוק אנחנו אמורים
להילחם בהם?" שאל אנאטולי
"אתה תדאג רק למה שבקשו ממך. את השאר תיתן לאחרים לנהל."