עיניי נשואות לשמיים אך רגליי נוגעות באדמה
קולי מהדהד במרחקים אך אני יושב בדממה
לא צועד לא מתקדם רק יודע ומאמין
כמו שהזמן מזדחל לזחל הממתין
יודע שבמוקדם או במאוחר
יגיע זמנו ויהפוך הוא לפרפר
כמכוניות שורקות ומזמזמות בכביש מהיר
מחשבות ושאלות טסות ודורסות בלי להשאיר
שום מפלט ושום שלווה
מתגבר ספק, דועכת לה תקווה
ההנני אדם ככל אדם?
בכולנו זורם אותו הדם
ושוב עיניי נשואות אל השמיים, בתקווה
מחפש ומחכה שתגיע תשובה
ואח"כ, מתנשף ועייף ממאמץ המחשבה
באגרוף קפוץ מנחישות מגיע שוב להחלטה
יבוא היום ואצעד במישורי ההצלחה
ואז ללא ספק ומלא סיפוק אוכל לשכב במנוחה
יודע שבמוקדם או במאוחר
גם זמני יגיע ואהפוך לי לפרפר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.