אני מפחדת! מפחדת מעצמי, מפחדת מאהבה, וביותר מאכזבה, אני
פוחדת שוב להיפגע, כל הגוף שלי רועד רק מלדבר, אני שונאת לדבר,
אני שונאת לצחוק, אני שונאת להיות עם אנשים, אני רוצה להיות
לבד!
לחשוב לחשוב ורק לחשוב... איך זה שכל הדברים מגיעים אליי?
אלוהים למעלה כן... מסתכל עלינו, אולי מציב לנו מכשולים בדרכנו
אך לעבור אותם אנו יכולים, אני עוברת כל מכשול וכל בעיה, אך זה
בלב נשמר, רוצה לעבור את מכשול ההיסגרות, רוצה לצעוק לעולם!!!
רוצה להרגיש חופשייה ולא כמו קופסה שמחכה שמישהו יפתח אותה וכל
סודותיה יצאו...
אז אתם שלא מכירים אותי אולי תצליחו להבין!
לעבור את גיל ההתבגרות עם אבא שמכה את אמא... אבא שמכה את
האחים, להיגעל מבנים, לחשוב שאין אהבה בעולם, שאין דבר כזה
זוגיות, שכל בן מכה ומקלל, אז הנה... נגעלתי... ומה נהייתי?
לסבית...
אני נהנית מזה, אני לא אכחיש... אני מפחדת מבנים... והכל בגלל
פעם אחת שאבא שלי הכה את אמא שלי, ולפעמים אני חושבת מה היה
יכול להיות אם...
אם הוא לא היה מכה אותה?
ואם אני לא הייתי מתקשרת למשטרה?
ואם הוא לא היה עוזב את הבית...
הייתי יכולה להיות עכשיו ילדה טובה ורגילה, ילדה שלא מפחדת
מרגשות, ומסתירה את הכל... שלא משחקת אותה מישהי אחרת...
ומפחדת מאכזבות כל הזמן...
אני רוצה לצעוק לכם שם... אני שונאת אותכם!!!
שונאת את כולכם... שונאת את ההתנשאות שלכם, שונאת את הצביעות
שבכם, ואני פשוט שונאת אתכם!
אני שונאת לשבת עם חברים! אני שונאת להיות בשיעור הזה בכלל!
שונאת את כולם!!! ואף אחד מכם לא מכיר אותי... אני ילדה
רגישה!!!
אולי מגעילה בגלל מה שקרה, אני רוצה להכות כל דבר, לפוצץ מישהי
ולהירגע... אך זו לא הדרך נכון?!
אני רוצה לבכות, לשבת בחדר שעות! ופשוט לבכות, שמישהו יהיה
איתי וישמע אותי בוכה, שיקשיב לכאבים שלי!
פשוט פעם אחת לצאת מהעולם הדימיוני שבניתי לעצמי ולבכות!!!