עדיין מוזר, אני עוזב הכל, מסתכל מהצד, עדיין לא יכול ללמוד
כלום מזה, איך שני אנשים שרוצים להיות ביחד, לא מצליחים לחדור
בועה שעומדת ביניהם, לא שוכחים את הבעיות, נאחזים בתלאות העבר,
כמה מר ואכזר כשהיה, כמה שהם סבלו שם, הם לא יכולים להתנתק,
ניסיתי ללמוד, כולנו איפשהו נרצה לזהות מקרים כאלו בעתיד
ולהימנע מהם, מקרים בהם, כל מה שאתה רוצה זה לעשות מישהו אחר
שמח, ובכך לעשות את עצמך שמח, זה האינטרס היחידי שפועל, לתת
כדי להיות מאושר, אתה מנסה כל כך חזק, אך לאט מתגלות לך
הבורות, הבורות הגדולים, בורות שלא משאירות מקום לרגל שתדרוך,
כשאתה כבר נופל לאחד מרבים, וכבר אתה מצליח להיאחז בשפה שלו,
אתה מנסה לדמיין כאילו אתה במקום אחר, כאן הכנות שלך רוצה
לדבר, אבל אתה לא מקשיב, אתה נוטש את הדבר הנאמן לך מכל, הדבר
שתמיד יאהב אותך ותמיד ייקח על עצמו אחריות, זה לא אחר מהכנות
שלך, כל אחד מאיתנו חובר אליה מתישהו, יש כאלו שאחרי שנתיים,
שלוש, כל אלו שואלים את עצמם לאן נעלם הזמן, אך יש כאלו שמגלים
אחרי חודשיים, מתמזל מזלם והם הצליחו לקום מהבור, למצוא חלקה
שאפשר לדרוך עליה, אך כאשר המסר ברור, מוסר ההשכל לא ברור, לא
מתגלה בצורה ברורה, וכנראה ששוב ניפול, כן ידידי כל הסיפור
הקצר הזה, היה בעצם הדרך שלי להסביר לעצמי, שיש מקרים שכאשר
אתה רוצה לעשות מישהו אחר שמח, מישהו אחר מאושר שזה בעצם אותו
דבר, אותו אדם, כמה שאתה יקר לו, כמה דברים טובים שהוא חושב
עלייך, אפילו אם הוא יחשוב שאתה מושלם, הוא לא יצליח לקבל את
זה, פה נתקעתי, אבל יותר אני לא אחזור על זה שוב...