אחותי יושבת ורואה טלוויזיה.
אני רואה מקל וחלילית...
"מגדליין" אני אומרת "זה עושה לי חשק לסרוג" אני סורגת באוויר
היא מסתכלת עליי, ואז מביאה לי 2 מקלות סריגה וצמר לבן ואדום.
"האדום איכותי יותר..."
"וואאאאאאאו!!! תודה!" אני שמחה וניגשת לעבודה. "אה...
                    ... איך סורגים?"

"אה!" מגלגלת עיניים. "באמת! תני לי..."
היא מראה לי, ואז אני סורגת.

אני סורגת לאט-לללאט...  לאט...
הו! סיימתי שורה!
ובהלך כל הסריגה אני שרה "אני סורגת מדופלמת! אני סורגת
מדופלמת!"

לאחר כמה דקות...
"טה-דה!" אני מראה לה משולש אדום עקום.
"אה... נחמד!" היא צוחקת."איך עשית דבר עקום כזה?"
"הו... אני לא סורגת מדופלמת..." אני, בעצב "תראי לי אך
סורגים!"
"בסדר, אני אראה לך. כי אני סורגת מדופלמת!"

לוקחת את המקלות והצמר מידיי ומתחילה לסרוג, בזמן שאני רואה
"טרה אספרנזה" (כן, אין לנו מה לעשות בחיים...)
כעבור שנייה:
 "הנה! קחי מתנה!" ומראה לי צמיד שהכינה לבקשתי,
אדום, סימטרי, אסתטי ומהמם!
מעניין איפה שמתי אותו...