אל תסלחי לי
ותנטשי אותי ביער שהכנת לי, כל חיי ידעתי
הוא חיים של שתינו-
אל תנטשי אותי
סילחי לי על הפציעות
והדם שלא פצעתי אותך
מימיי באצבעות עדינות
לפתה ידי ביתדך
היית לי עוגן במדבר החום
ובנכסי כאבינו
טעינו בין התהומות
הנפערים תחתינו
שקטה ואמיצה היתה רוחך
ולא הביטה במראה ממעל
לראות פניי החבוטים קרועים
מחיוורון אין קץ
פסעה רגלי אז בין
שקיעה והתפכחות היום
לא בא עלינו לילה עוד
ולכסות את הבושה בנשימת חלום