הסתגר בחדרו רועד מפחד. שערו מתדלדל וסטור, על בגדיו המעוכים,
ועניבתו - רישום תפריט הסעודה האחרונה. כן, ד"ר ציקלונשטיין,
פרופסור, מפוזר, מכור ומסור לסודות האסטרונומיה; בזה הרגע
הבין, ברגשות מעורבים, שכמו בטרגדיה יוונית, גורלו נחתם. למעמד
זה נולד, ייחל וציפה כל חייו, להאיר את עולם המדע לשבריר
שנייה, כמו כוכב שביט, ולהיעלם באינסוף. אחד ממיליונים, אבל
יחיד ומיוחד.
כי הוא הראשון שפתר את תעלומת אבסורד-פער-זחילת הזמן-הקוסמי.
עליו לפרסם מיד ממצאיו והשלכותיהם על (חוסר) עתיד האנושות.
וברור מעבר לכול צל של ספק, שמגיע לו פרס נובל, אבל לא יהיה
נוכח בטכס בסטוקהולם, אם בכלל... כי חייו בסכנה: קודמיו לא
נמלטו מגורלם המר.
עדשות משקפיו עכורות מטביעות אצבעות, לכלוך, וסדקים מודבקים,
אבל הבהקי חזיונות עיני-רוחו בהירים, צלולים, ומבחילים:
..."
שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון"... מישהו הפעיל את
בלמי החירום. רשפים וניצוצות. בחריקה מחרישת אוזניים של
גלגלי-שיניו, הזמן נעצר. מקצה יקום ועד קץ-קצהו - הזדעזעה
הבריאה, וחלתה.
- בני ישראל, ניצחתם. אבל זה יעלה לכם ביוקר, יהודונים! לחש
בעצב, משיכונה בהמשך: השטן. ידע שנוצר עיוות-זמן-קוסמי,
וחישובו ישתבש. לעד.
בתחילה, בשמחת ניצחונות, בעיוורון אמונה פנאטית, נמצאו תמיד
הסברים, סיפורים והבטחות; לא עובדות מוצקות. מדענים ומתנגדים
גומדו, הושתקו, שוחדו, נשרפו.
הסינכרוניזציה בין עליונים ותחתונים לא תוקנה; הלכה, גדלה
והצטברה עם השנים.
בשנת 1539, בכנס אקומני ברומא, ביקש האפיפיור גרגוריוס את עזרת
המדענים בהסבר ופתרון הפער התמוה בין לוח השנה (מכאן השם:
הגרגוריאני), ותופעות הטבע העונתיות-המחזוריות; חג-מולד בקיץ,
וחודש מאי מושלג.
קופרניקוס, גילה ודיווח, שהארץ היא שסבה את השמש. למזלו, לא
הובן. פולני, מה לעשות? ונפטר בשיבה טובה בשנת 1543. כשג'ורדנו
ברונו, חסידו, דיבר, ויותר מדי, הבינו את הסכנה הטמונה ברעיון.
נולד ב-1548, ומת במפתיע ב-1600... על המוקד, הכופר! ואתו
סודות סטיית-הזמן-הקוסמי! גלילאו גליליי, הקשיש, לא שיחק באש,
ובשנת 1633 חזר בו, ופרש לגמלאות, בשכנוע האינקוויזיציה. שוב
הוסתר המידע מן הציבור.
ואז סוף-סוף, בשנת 1905 בא אלברט אינשטיין. תורתו המקשרת בין
מסה, אנרגיה, מהירות האור ומדידת הזמן והתארכותו. לא היוותה
סכנה. כה מסובכת, שאפילו הוא, לא הבין הכול, התבלבל, והתכחש
לחלקה. גאון!
- פרופסור, צדקת! משתטחים על קיברו ב-2002, כעבור 50 שנה.
- שטויות, הציעו לי להיות נשיא מדינת היהודים! איש אינו מושלם.
גם האור התעייף, מהירותו לא מה שהייתה.
אותיות שחורות, מספרי התורה, ריחפו למרום, מהססות, מחפשות
ייעודן. כמעט נעצרו, ושוב נסקו, מכונפות להבות, עם רשפי
בית-הכנסת, תפילין, מחזורים, מזוזות. עלו, מתפתלות, בכוח
התפילה או הקללה הגוועת על שיפתי צדיקים, רבנים, קדושים
וטהורים, תינוקות שאינם יודעים בין ימני ושמאלן. עצובים
ועליזים, אתאיסטים, מתבוללים, קומוניסטים, מבולבלים
וקפיטליסטים, שלא הצליחו לפדות נפשם בקשרי-זהב, נס או
מילות-קסם. עיין: תולדות עם ישראל ותבין, זה תסריט לולאה...
תסריט לולאה...
תסריט לו...לו... לו...
הצדיקים לא הבינו ולא שאלו מדוע? סמכו על ההשגחה העליונה.
התפילות נטחנו לתחינות, והושלכו, אפוסי-כוח, פיהן מלא עפר,
באפר מפתן שערי גן-העדן:
- אלוהים, עשה לנו נס, נסים שעשית לאבותינו, הבטחת!
"ויאמר יהוה אל השטן:
- השמת לבך אל עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר, ירא
אלוהים וסר מרע? ועודנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חינם.
ויען השטן את-יהוה ויאמר:
- עור בעד-עור, וכול אשר לאיש ייתן בעד נפשו. אולם שלח-נא ידך
וגע-אל עצמו ואל-בשרו, אם לא אל-פניך יברכך. ויאמר יהוה אל
השטן:
- הינו בידך, אך את נפשו שמור."
לרוב, הנס, העזרה של רגע אחרון, לא הגיעו בזמן. איחרו בשנייה,
או בשנה. היו שמכרו נפשם, ושרדו. אחד מרבבה? מאות-אלפים לא
ניצלו! הגוועים ציפו לנס.
ומהו נס בחסידות? "יהודי, שהוצאתו להורג נדחתה - בשנה, בחודש,
שבוע, ויום; ניצל בגין רעידת אדמה, ורצה להבין את הנס. ענה לו
הנפח בחצר הבעל-שם-טוב:
- מועד רעידת האדמה נקבע עם בריאת העולם. הנס הוא בהזזת מועד
ביצוע גזר הדין לאותו מועד ממש."
ב-1942 ניתן גזר-דין יהודי אירופה, והחל ביצועו המתועש. הובלו
ברגל, במשאיות, ברכבות. נרצחו במקום, בגאיות הריגה, ובמרכזי
השמדה. עפרם פוזר לשושנת-הרוחות. עיין: תולדות עם ישראל ותבין,
זה תסריט לולאה... תסריט לולאה... תסריט לו...לו... לו
היו שמרדו, התכחשו, מכרו נפשם, ושרדו. אחד מרבבה? מאות-אלפים.
מיליונים... ששה! לא ניצלו!
- אני חוזר שנית:
יהודים... מיליונים. ששה... לא ניצלו!
- האם רות? עבור... האם רות? האם עבור?
הגוועים ציפו לנס. הנס התעכב, אחר, לא הגיע.
- מדוע? אנו העם הנבחר. למה? אנו מאמינים באמונה שלמה... כי גם
אם יתמהמה, בוא יבוא! איפה הנס? מדוע בושש לבוא?
ב-22 לספטמבר 2002, ד"ר צ. קלונשטיין, שב מכנס אסטרופיזיקאים
אוסטרו-שוויצרי. נסע, בגשם שוטף, לאורך האגמים הגואים. עזב את
אירופה, ואחריו: המבול. הפעם, כבר ידע שהוא מתקרב לפתרון.
המים, כאורח לא קרוי, הכניסו סחף, זבל, ופיגרי פרות לסלון
ולמטבח בגרמניה, אוסטריה, ופולין. איימו על בית הקברות היהודי
העתיק בפראג. הגולם התגלגל בבוץ, וצחק עד דמעות. בגן החיות,
הפיל הקשיש זכר את המבול, ראה את הכתובת על הקיר ממול: קשת
בענן, פרסומת, מים מינרליים בריאים, לחיים מאושרים. הבטחות...
חיפש את תיבת נוח, וטבע עם הג'ירפה, הזברה והתן. חבל על
גן-החיות-המתות של אלוהים.
איוב - צוחק או בוכה? מה ייסוריו? מה ייסורינו?
..."שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון"... ד"ר צ. קלונשטיין
מצא ורשם את מועד ההתרחשות, בדיוק של שנייה. שעון היקום נעצר,
כוכבי-לכת נבלמו בסחרור מסלולם, פער הזמנים התגלגל וטפח לאורך
אלפי שנים. תזמון מאורעות, ומהלכים היסטוריים השתבש.
הוא חישב במדויק, לפי הטבלאות של איינשטיין, את
פער-הזמן-הקוסמי, ממעמד גבעון, עד ה-22 ספטמבר 2002. התוצאה
הייתה מדהימה: פיגור הזמן הקוסמי הוא 60 שנה, 21 יום, 4 שעות
ו-32 שניות, בדיוק נמרץ.
ואז, כמוכה-ברק, הבין הכול: ביולי 2002 אלוהים לא ריחם, שלח
על אירופה את המבול. גם מועד המבול הזה נקבע מראש, עם בריאת
העולם.
אבל, הפעם, לא היה נס.
אלוהים איחר: ב-60 שנה, 21 יום, 4
שעות ו- 32 שניות... בדיוק!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.