כוכב כואב בלב אנוש,
בעמק חזי ואין מנוס.

ניסיתי, קיוויתי, בכיתי, כאבתי.
ואין מוצא חוץ משעברתי.

כאב, דמעות, נשימה נעתקת,
ניסיתי, חברה, ואת שותקת.
למה אחרי כל מה שאני עושה,
את שונאת ואדישה?

אז עצים נפלו ביער לבבות,
והקולות שהשמיעו היו יבבות.
הלב נשבר כמו גזע ישן,
והיבבה שרה שיר נושן.

ובגלל שנשארתי נאמנה,
את יקרה לי למרות השנאה.

ואלים יבינו והם ינתחו
מלאכים ישירו והם כבר ידעו.

אני שרדתי, למרות הכל,
אני ניסיתי, מחר ואתמול.

ואמשיך לנסות, ולא אוותר
ועד שכוכב הכאב יאחר
ועד שיפסיק לזהור ולזרוח,
אני אדע שלא לשכח.