הגשמים מרעימים,
כשראשי כבד על כתפך,
החיים נעימים,
כשגופי בשלך.
בידיים חמות,
נגיעות מלטפות,
השיבני לחיות.
בשמחה, בכבוד.

אך ליבי מפמפם כאב לורידי,
במוחי נקשרות תמונות מחיי
וידיי רוקמות שקרים בשמיכה,
בה אני מכסה אותי ואותך.
אפי לא נושם ועיניי לא רואות,
שערי נושר, שערות לבנות.

גופי נשפך על אדן חלון,
מידפק בדלת, מזיז את הוילון.
כערבה בוכייה מתנדנד חסר שורש,
מתמלא בביצה וצומח בו חורש,
שובר את האספלט בלכתו לביתו,
נופל ומת במקום שלא ימצאו אותו-

וגשמים מטהרים יורדים בברכה
כשהחיים נעימים
וראשי כבד על כתפך.