מוקדש לחלום שלי עם קצת נענע
"הליכה של שעות עם תרמיל על הגב ושק"ש ,סולמות של נחלים חבויים
ושיפשופים בידיים, זריחות מדהימות על רקע מדברי וכוס תה חם עם
נענע ורוח קרה...זה הגן עדן שלי" אמרתי לו בקול מהורהר, והוא
ענה לי מהשפורפרת של הטלפון בקול מרוחק "את צודקת...אבל יום
יבוא ונטפל בעניין"
זה תמיד נתן לי טיפה של רגיעה אבל לחיות בגהינום ולחשוב על גן
עדן ,זה קשה.
קולו המרוחק וצלילי הרוחות הנושבות לו לתוך השפורפרת ניחמו
אותי קצת, ותמיד ניסיתי לדבר איתו עוד כמה רגעים נוספים ואז
הייתי מחזירה אותו למקומו.
וידעתי תמיד שהוא יהייה שם תמיד כשאבוא לטלפון המוזנח הזה.
השעה כמעט שלוש אחר הצהריים ויש לי עכשיו שעת עינוי אוניברסלית
יומית ,שיחה בציבור עם אילנה דיין ,ממש זוועה אבל אין מה לעשות
זה עדיף על שיעור אירובי עם גולדה מאיר...
כל יום כאן זה סבל של עינויים,על כל מה שעוללת בחיים שלך.
ושקיעה קשה בחלומות שלך שאולי לעולם לא יתגשמו ,בתקווה לטוב
אבל היי...זה גהינום, וגהינום זה לא גן-עדן.
היכרתי כאן מישהי שהחלום שלה היה בסך הכל לקבל כוס מים קרים
וזה היה הגן עדן שלה. אבל על הפרנציפ נתנו לה תמיד קולה...ועוד
חמה. והיא בכתה לי כל יום כמו שאני כל כך רציתי את הטיול
ההוא.
ואחרי 1000 שנים שעשתה הכל ולא הפסידה אפילו קורס אחד, נתנו לה
כוס מים,באמת הגיע לה.
ואני? לא עשיתי שום דבר מיוחד,והחלום שלי לא היה מי יודע מה
צנוע ככל וכלל לא כנגד כוס מים ואלף שנה.
אבל אני אחכה את הזמן הזה, בסופו של דבר זה יהייה שווה את
המאמץ. וככה אחרי כל יום של עייפות נפשית וקצת פיסית אני נגררת
בשמחה לטלפון הזה מרימה את השפורפרת ולוחצת 6 ,והוא תמיד שם
בשביל שאני אשפוך בפניו את הצרות שלי ויש הרבה...אני בגהינום.
הגהינום שלי הוא להיות בתנועה מתמדת בין קורס עינויים אחד לשני
והגהינום שלו זה לשמוע אותי מקטרת על זה כל יום...לנצח.
והנצח הוא זמן ארוך...
אם הייתי צריכה לתאר עד כמה ארוך הנצח הייתי אומרת לכם לדמיין
כדור ברזל ענקי,בגודל כדור הארץ ,שפעם במיליון שנה נוחת עליו
זבוב לשניה ועף.
ואז ביום שהכדור ברזל יתפורר לחלוטין...הנצח אפילו לא התחיל.
אני מעריכה אותו על הסבלנות שלו ,עד כדי כך שאני לא בטוחה אם
הוא יודע...
ובתוך השפורפרת שלו יש לו הליכה של שעות עם תרמיל על הגב,
שיפשופים בידיים וסולמות של נחלים ואת הזריחה ואת התה ואת כל
הנענע שבעולם.
והוא הבטיח שיחכה לי יום אחד ב-1000 שנים הבאות ויקח אותי
לאיזה מסלול או שניים,ואני מחכה לרגע הזה כל כך.
אבל לומר את האמת ,לא נראה לי שבגהנום יש חנינה...
ובכלל יכול להיות שהייתה לה פרוטקציה עם המים הקרים האלה.
בכל מקרה הוא יהייה שם בשבילי לנצח עם המון נענע שתעשה לי
טוב,עד הקורס הבא אני מקווה. |