אי  שם במקום די מרוחק שכן כפר דייגים קטן אשר תושביו חיו להם
בשלווה והשגרה שלטה בכל . ולא  הייתי כותב על כך אלמלא  סיפור
שקרה  ונשבע אני בזקנו של הנביא שכך היה .בכפר היה אדם גדול
ממדים ששמו היה אבו חמזה פניו שזופות משמש וסריגי זרועותיו
כלועגים לכל משקל היה אבו חמזה  קם בשעת בוקר מוקדמת יוצא
בסירתו אל מרחבי הים ופורש את   הרשת. לא אומר שהיבול תמיד היה
רב אבל כפי הפתגם: יום אסל  יום באסל. יום אחד קם אבו  חמזה
כהרגלו בשעת בוקר מוקדמת  ויצא אל הים.
הזמן חולף ואף דג לא עולה ברשת. עיניו בוהות אולי יבוא המזל
אך לריק .  ולחבריו מזמן המזל לא האיר כבאותו יום; סירתם מלאה
בדגים והסירה רק בקושי שירכה דרכה אל החוף מכובד הדגים.
 אבו חמזה בא עצב אל ביתו ולא פצה את פיו, ישב אל שולחנו ואכל
את אוכלו, וציפה למחר, אולי מזלו ישתנה, אך למחרת מזלו כמקדם;
אף דג ואפילו לא סרדין. וכך גם למחרת. והשיחה עברה בכפר על
מזלו הרע של אבו  חמזה.
כאן הרגע לומר שלאבו חמזה הייתה אישה. אומנם לא  יפה, אבל שכל
בקודקודה. ושמה נא להזכיר פטמה. והיא אשר ראתה את בעלה עצב
וזעף, פתחה    ואמרה: "אוי בעלי יקיר חיי משוש כבודי ונא לא
להתרגז כי עצה מפי. אולי הסיבה היא ברשת. ואם תשמע בקולי החלף
את הרשת ברשת אחרת וכך מזלך ישתנה".
אבו חמזה שרשת אחרת לא רצה לקנות בא בלאט אל שכנו אבו זעתר  
והחליף את רישתו בשלו. הגיע הבוקר ואבו חמזה יצא אל הים ואין
לתאר את את שימחתו למראה כמות הדגים. אך אליה וקוץ בה: חברו
אבו זעתר לא דג אפילו דג אחד והכוונה גם לסרדין. וגם אבו זעתר
בא עייף ויגע לביתו וציפה למחר אולי מזלו ישתנה, אך יודעים אתם
שהכל לשווא ויום יומיים עוברים ואישתו של אבו זעתר סובלת: "עד
מתי אבו זעתר יהיה עצב".
ובלי לפרוש מסיפורינו  נאמר ששם אישתו פרחה והיא גם יפה וגם
חכמה וכמובן שהדבר היה לפלא (סתם, סתם). טוב נמשיך בסיפורנו.
ניגשה היא אל בעלה ולחשה אל אוזנו: "נכון שאדם מכובד  הינך, אך
אינך אשם במזל רע. גש אל שכנך בעת לילה והחלף את רישתך בשלו
ונראה מה יקרה ".
ניגש אבו זעתר אל שכנו אבו  נימר בשעת לילה מאוחרת עד שאפילו
הכלב היה ישן והחליף את הרשת . וכמובן נא לתאר שאפילו יבחוש לא
עלה. והזמן עובר ואין דג ואבו נימר עצב על מה ומדוע נתקף בביש
המזל. ונגלה את אוזנכם  שגם לו הייתה אישה. ושמה, נו חייב אני
להזכירה שהנשים לא יאמרו... שמה היה חלילה והיא לא יפה ולא
חכמה אך כמנהג הנשים שמעה מאחת ששמעה מאחת שהדבר תלוי ברשת,
וכך היה שהיא ניגשה אל בעלה ויעצה לו את הפתרון הידוע .
גם אבו נימר קם לפנות בוקר אל שכנו אבו חמיס והחליף את הרשת,
והתוצאה ידועה לכולם : אין דגים ואבוי לאבו חמיס אין אישה
והזמן חולף ואין דבר ברשת . לבסוף נכמרו רחמיהם של הדייגים
וקנו רשת מתנה לאבו חמיס      ואין לתאר את השמחה כי המסכן היה
זמן רב ללא רשת וכי חשבתם שהפרוטה מצויה. ואת   הרשת  המקוללת
תלו  בכפר  למזכרת   ,או  יותר   נכון  שימשה  היא  כנגד  השמש
הקופחת ,  וניחא אם הדבר היה נגמר בכך אבל יום אחד פשטה
השמועה כי המלך מגיע. אל תתפלאו גם זה  קורה . הרצים לפני המלך
הודיעו בחצוצרה על הגיעו של המלך וההמולה הייתה רבה.
לא היה הדבר מאורע שכיח שהמלך בא לכפר נידח שכזה. והנה המלך
שם את פעמיו ישר אל ביתו של אבו חמזה. פטמה עמדה לפני המלך,
כרעה ברך והזמינה אותו לאכול על שולחנה המלך ניאות אל בקשתה
והתיישב אל השולחן .    ואבו חמזה צלחות בידיו  ומשום מה או או
מהתרגשות מרובה או מחמת שכלו... כל  המאכלים   נפלו  על ראש
המלך.  ונא לא לצחוק כי המלך התעצבן והאשים את אבו חמזה בביזוי
ורצה להורגו, אך  לבסוף התרכך ואמר: "אתה הינך דייג,  צא אל
הים והיה אם תצוד אפילו דג אחד דינך להורג והיה אם לא תצוד
סימן לכך שלא התכוונת ".
ואתם הקוראים בטח תדעו  שהמלך היה אכזר. ואיך יהיה שאפילו
סרדין לא יעלה . פני אבו חמזה    נפלו ולראשונה נראה חיוך עולה
על פני המלך . ופטמה לקחה לצד את אבו חמזה ונתנה על ראשו חבטה
הגונה.  "מדוע נפלו פניך וכי שכחת את  הרשת?"
 ולכם הקוראים דעו שהנשים חכמות מגברים והלוואי עלינו חצי
מחכמתן.   אך סוטים אנו מסיפור שסופר על שכתבתי את שלא נגמר .
אבו חמזה יצא אל הים והמלך רואה  בעיניו דגים  ולאין מספר
וכמובן אומר לאבו חמזה: "פרוש את הרשת כאן".  והפלא ופלא המלך
אינו מאמין למראה עיניו, אף דג לא עולה  ברשת והמלך חייב
לשחרר את אבו חמזה. השמחה הייתה רבה  והוא ואשתו חיו באושר עד
היום הזה.
ואם תגיעו לכפר נידח, שרשת מוזרה תלויה ממעל, תדעו שמדובר
אולי באותה הרשת . ומוסר ההשכל מכאן: אם כולם היו אנוכיים
לתמיד ולא היו קונים רשת חדשה,   אף פעם לא הייתה מתגלית
הסיבה.  להיות אנוכי זה רק כנגדך! כפי שנאמר: מים פנים לפנים.

טוב  מדובר  בפעם  הראשונה  שאני  מפרסם  כאן   איני  יודע  אם
תאהבו  את  יצירותי  ולכן  הדבר  יהיה  כבלון  ניסוי   בתודה.