לליב סיון / הצגה יומית |
אני לא אני עכשיו
אני מכוסה תפאורה
של במה מקושטת
וכל השיער שלי
נוזל לי על הפנים
וכל האיפור
נוזל לי
על השפתיים
חיוך
השקר שלי מתחיל
בחיוך צבוע אדום
ומסתיים במחיאות כפיים.
ומה אתה עכשיו,
מכוסה מבוכה
עד לקצות האוזניים
וכל הנימוסים שלך
מרוחים לך על הפנים
וכל מבט
שווה אלף
מילים
האמת שלך מתחילה
במילים קטנות
ומסתיימת בשתיקה גדולה.
אני משחקת, אבל יודעת
זאת קריירה בלי עתיד
אם רק תרצה אותי - תגיד
אני אפשוט את השמלה.
אני משחקת דמות קשה
אבל אני אישה קלה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|