[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דויטש אניטה
/
הירח גם משתנה

היא הגיעה לכפר עם רדת החשיכה, לבושה בחן עם סודרה האדום. הדוד
מצד אימה ליווה את דרכה, החל מרחובותיה המזוהמים של בודפשט,
הומי בני האדם ביום כבלילה, עד ליעדה המתוכנן מראש, שאינו בר
השגה גם היום, עכשיו ברגע ממשי זה, בו לוקחת על עצמה ידי את
מטלת עלילתה, ואם קשה היא אם לאו, עוד יתברר לה.
היא הגיעה לכפר, הכפר שלו. הכפר של ארפד הנושן והטוב שלה. כי,
יבין הקורא הנכבד, ארפד איננו עוד. נפשו מתה, כך בפשטות, או
גוועה בגסיסה איטית מכורח המציאות ולחציה עליו, כמו הלימודים
של שנת הסיום בתיכון ההונגרי ברומניה, שם, כן, בכפרו הקטן,
ובחינת הכניסה שלו לאוניברסיטה טובה, בין כל הגישושים
הראשוניים הללו למען השגת מקצוע עתידי (עלינו להוסיף אף -
רווחי, אך ברומניה...נו...)הוא שכח שהוא קיים. נפשו הרהוטה,
הזכה מצחור הזו, זו שהיא פעם הכירה ועל-כן, כמשוער, מודה לו עד
היום רוב תודות, נפשו היא זו נמצאת בתהליכיו הסופניים של
ההרקבות התת-קרקעית האדירה שלהם, של מתינו.
חבל עליה, על נפשו, על אלוהות שנמחקה כך ביעף...
על גדולתו הנושנה אין זה המקום והעת לפרש ולהרחיב. רק זאת
אוסיף, כי יד היתה לנערה במעשה מותה של זו הנפש, של הפואטיקן
לשעבר.


הם ירדו בתחנת הרכבת שבמרחק כ-2 ק"מ מביתו, הדוד עזר עם
מזוודותיה, הזהירתה הלוך ושוב "גנבים פה לרוב, פושטקים, אפילו
הפיסחים והחיגרים לא יהססו להשתמש במעלותיהם הנראות לעין היטב
בכדי לקבל ממך, אדם, ולו פרוטה." היא, בניתוחי מחשבתה, פה ושם
עוד הוסיפה למידע שימושי זה, כאמצעי זהירות בדרכי - נוודותה,
שגרוע לו על אחת פי כמה וכמה לנוסע הרכבות האומלל, הנתון
לתחנוניו ולמריו של פושט ידיים פלוני, גרוע לו לנוסע אם לבוש
הוא בהידור כאחד זר.
כמו נזכרה כי עליה להוריק את כל תועבת השוקולדים שתחבה לפיה
תוך כדי הנסיעה, מיהרה למטע התירס, מדלגת על פסי הרכבת שעמדו
כך באמצא דרכה, מטפסת על קרונות חלודים, בקפיצה. "כבר עשו זאת
פה לפניי" הריחה סביבה את הריח הטרי. מרחוק נשמע קול נביחה של
כלב. צליל פעמון התלוי על צואר פרה. מיהרה לרכוס את מכנסיה,
לרכך את האדמומית הפתאומית שעלתה על פניה והישירה דרכה חזרה אל
הדוד העומד ומחכה עם המזוודות על-ידו.

 
 "סלח לי", אמר הדוד אל פקח הרכבות שישב בקיטונו בדד, "לאיזה
כיוון מגיעים לכפר...?" . הלה השיב לו. פנו והלכו, היא ביתר
עוז, במטרתה היחידה שנחשבה באותו הרגע - לראות אותו, את ארפד
הנושן שלה.


  הירח כבר הפיץ אורו החלוש, מפאת אורו הנוכח עדיין של השמש,
על פני השביל שהוליך ישר, ישר. גגות הבתים האדומים כבר
התארגמנו וכהו, דומים לצבע השמיים יותר ויותר, מדקה לדקה,
מתעמעמים והולכים. הישר עוד ניתן היה להבחין בעליל בצלב הכנסיה
הרפורמית בעלת הכיפה העגולה, מוכספת, כמעט שחורה ונוצצת על רקע
האפילה המדומה. היא הולכת לשמאלו של דודה, על גבה תיקה הגדוש
בבגדי מסעה, זה חודש שמבית משפחתה התנתקה, משרכת את דרכיה
בדרכי חתחתים, פעם בבירה ההונגרית, ופעם, כמו ברגע זה, בכפר
הונגרי בארץ הגנבים העניה. עליה סודר אדום אהוב, זה עם הברדס
האדום והכפתורים האדומים המבריקים, אורכו בדיוק עד לקו הנאה של
שיפולי בטנה, חושף את הראוי לחשיפה, המכנסיים הנושנים, האלו
בצבע הקפה שנהגה ללבוש בעבר איתו, אלו שהוא מאד אהב, אמור
עדיין לאהוב לפי הרגשתה. הם עוברים ברחוב הראשי, כביש לא סלול
בשום מקום, אין זכר לבטון, רק אבנים קטנות מרעישות ועפר צהוב.
על פניהם עוברות כרכרות גדושות תבואה מהשדה הקרוב, העגלון
ובן-לוויתו מרכינים ראשיהם לעומתם ומהמהמים "יברכך האלוהים,
ערב טוב" וממשיכים. חבורת כלבים מקדמת פניהם בנביחות קלות. מיד
מבחינים המקומיים בזרים, בשני החוחים בין השושנים. בכך הפריעו
את שלוות הערב הנעימה של שוכני הכפר, כפר קטן, ששמועה בו
מתפשטת מפה לאוזן מהר משמקדים ברק רעם. למחרת כולם יסתכלו
עליהם, ידעו כי "הנה זו הזרה שהעזה". קיימת משוואה אצל דוברי
הונגרית אלו - זר משמע עשיר. ובכן... הבה לא נתיגע בכך. הם
עוברים על פני בתים שצדם הקדמי פונה לרחוב, רובם בעלי שני
חלונות שמסגרתם צבעונית, בתים לבנים, האמידים יותר אדומים,
כתומים, כחולים, ירוקים. בכניסה לפתחי הבתים ישנו שער, לרוב
מעץ. אלו חדורי יתר עממיות בנו לעצמם מבעוד מועד שער הונגרי,
ולא נתנו דעתם על שכניהם הרומנים בכפר הסמוך. גודלו כ-4 מטרים,
רוחבו כרוחב עגלה הנכנסת דרך השער, מביאה את השיבולים מהשדה
החרוש. בכמה מן השערים המפוארים הללו ישנה גם כניסה נבדלת
לאדם. רום השער מעוטר במשפטים מזמינים ולבביים במיוחד: "שלום
לך, עובר אורח חביב, אם אמונתך באל הקיים חזקה היא דיה, הוא
כבר ידאג לספק לך צרכיך, הו אלוהינו הטוב." מסביב למשפט ישנם
שובכי יונים, גם עיטורים בצבעי אדום לבן ירוק עם פרחי הצבעוני
ושושנות הבר.


  היא ציפתה למן שער כזה גם לפתח ביתו של ארפד, עליו קראה כה
רבות עד שעממיותו נחשפת לה כאן במלוא סוד קסמה.
מספר 147. רק עוד 20 בתים אי-זוגיים עליהם לעבור. היא מרגישה
את הזיעה ניגרת על פניה, מנפנפת בחולצת הצמר האדומה שלה למען
רוח ישוב בעדה, בחסדו. מבקשת מנוחה. הדוד נעצר, היא מורידה
בעזרתו את תיק הגב העמוס שלה ומתיישבת עליו. העלטה גמורה. השעה
כבר מאוחרת. בליל ירח מלא זה, מה עתיד לצפון לה הגורל? "את
התדהמה על פניו לכשאכניס את גופי מבעד לסף הדלת - לא מתאווה
אני לראות. " חשבה. יראה ממפגש בלתי צפוי זה, עם בטחה וודאית
כי בני הבית חולמים כעת את חלומם ה-3, היא נעמדת, אינה מאמינה
לקיומה, חצי מותשת מול השער הראוי לכל כבוד של ארפד ומשפחתו.


  הירח הגביהה עצמו, דמה עתה לנורה התלויה בשמים. וראו! איך
הפיץ אורו כעת בעוצמה טמירה שכזו, הירח הזה.
הם בודקים את הראות. החלונות אינם מוגפים, אך שביב אור לא בוקע
מבעדם. גם לאור חלוש יותר, אולי מהחדר המקביל, אין זכר. היא
מבקשת עכשיו מהדוד לקיים את הבטחתו, להתרחק מהמקום כפי שהוסכם
בינהם. אינה חפצה בתלות נראית לעין, דורשת בהכרת העצמאות החצי
מדומה שלה, כי אך ורק בכוח רצונה העז ובמצחה הנחוש הגיעה עד
הלום. הוא מחייך את חיוכו המבדח, הנצחי הזה, היא מגבירה את
צחוקה והוא משתתף במשחק, שנראה כי לטעמה הוא, אך כלליו פוגעים
ועולבים בו. "לך, תודה, אני אסתדר, הנה, עוד מעט אכנס, ואתה
תמצא לך ספסל בהמשך הדרך ושן עליו. אל תעלב, באמת שלא. אין זה
אישי, הרי דיברנו על כך, אני מתעבת משפחתיות, קשרי-דם, ולמרות
שאתה אדם נחמד ובעל רוח צעירה, אולי אף יותר משלי, אני מעדיפה
לבצע זאת לבד. רק תעזור לי עם השער הזה."  והוא פתחו ברעש
ובקולות. כעת ניגש אליהם השכן ממול שואל אם את משפחת אישטוואן
מבקשים הם למצוא, ומקיש על חלון הבית. משם עולה במפתיע ראש
מדובלל של זקנה, הסבתא, מתברר. היא ממהרת ופותחת להם את הדלת
השניה, מזמינה גם אותה גם את הדוד להכנס ולא לעמוד כך בחוץ.
 
  מבט אחרון להלילה נותן בה הירח הצהוב, נעלם מבעד לענניו,
והיא כבר לבטח מרגישה כמו פורצת.


  הכוחות המאוגדים כבר טרחו ועשו שלא תמצאהו בביתו. העלם
הצעיר "עושה בימים אלה ממש את מבחני הכניסה לאוניברסיטה " כך
נטען בפניה. הסבתא, עדיין בחלוקה הלבן השקוף, מוזגת לה ולדוד
שיכר שזיפים חריף לתוך כוסיות קטנות. האב הגיח מאיזו דלת
פנימית, אף את מנוחתו שלו טרדו, ונאלץ להופיע במלבושו הלילי
מול אורחיו הבלתי קרואים.
חיוך מזויף אך מתוק בלבביותו הפנה כלפיהם. "כן, כן, בני סיפר
לי עליך". הרבה לא, כפי שהיה עליה להבין מאוחר יותר.


  את הירח זנחה בדד בחוץ. לו רק ידעה עוד בטרם כניסתה, כי
ייטב לה לארח לו חברה ללילה ההוא, מאשר לנוח על גבי כרים רכים
השוקעים בנפיחותם תחתיה. היא בחנה את החדר מסביב. לא גדול.
שולחן כהה אך יציב עם ארבע פאותיו עמד במרכז, על גבי שטיח
משומש. טלויזיה ישנה. קירות תכולים. ארון ספרים גדוש מולה. חיי
כפר המכילים בתוכם אנשי ציויליזציה מתכחשים.


  העלילה כבר לא תיטיב עימך, קורא יקר. עדיף שאף אני אפסוק
כאן את סופה של גיבורתנו אדומת הסודר.
הדוד, כך שמעתי, עוד הוסיף להתבדח ולשובב לב כל נפש שם בפנים,
לאורה הקלוש של המנורה המתנדנדת. החיוכים הוחלפו תדיר. היא, כך
נלחש לי, קפאה בשתיקתה, המזוודות עודם בידה היו, נותרת בסירובה
האילם להניחה על רצפת האבן. רעד וחלחלה לא עברו את נימיה. שמחה
והתפעמות הדירו את נוחכותם מישותה, אותו הליל. הקירות בחנוה.
אפילו הסודר האדום-אדום שלה דהה לנוכח עיניהם הרואות
והמוכיחות, סרה כל עדנה מגזרתן של הזרועות העוטפות, בלילה ההוא
השיל הצמר את שארית הדרו מעליה.
  כבר אמרתי, טוב עשתה לו קפאה שם במקומה בחוץ, תחת שמי
האוניברסום?
אף הירח כבר לא אותו הירח, חי נפשי, כך שמעתי ערב אחד שתי
זקנות בלות ברכילותן, פולות גרעיני תירס יבשים באצבעותיהן
העבות, כך שמעתי. באופן מוזר ביותר, סר חינו מאז אותו ערב
טמיר, בו נשמעה איוושת רוח מסויימת  מבינות לשתילי התירס
הקיציים, שם מעבר למסילת הרכבת הישנה. כמו התקפח זהרו, שם
בחשיכת המרומים.
כך שמעתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תמיד הסתכלתי
בפקפוק על שני
הדברים האלה
שהיו מונחים שם
סתם ככה, אבל אז
גיליתי שהם באמת
מחממים את כפות
הרגליים.

התפכחות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/9/01 20:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דויטש אניטה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה