פעם היה איש זקן מאוד. אני מתכוון ממש זקן, אפילו לשיניים שלו
היה קשה לקום בבוקר כבר. האיש הזה, הזקן, לא אהב ששאלו אותו בן
כמה הוא. הוא חשב שזה לא מנומס. אם הייתם שואלים, היה נותן בכם
מבט טיפה מפחיד.
אותו זקן, שנקרא לו "מר זקן", חי בבקתה קטנה באיזה יער גדול
שאף אחד לא טרח לבקר בו ועם הזקן חי ינשוף. הכול הם ראו ביחד.
הם לא היו מדברים על זה, אבל הייתה ביניהם הבנה שאין צורך
בדיבורים. אני מזכיר את הינשוף שנציין כאן כי שמו הוא מר ינשוף
השלישי, כי כל בוקר הוא היה נוהג לחרבן למר זקן על החולצה כדי
שילך ויחליף. מר ינשוף השלישי חשב שזה נורא מצחיק. מר זקן לא
כל כך. מר ינשוף היה טוען בינו לבין עצמו שזהו רק אחד מהטקסים
המנוהלים במשק בית תקין, ומר זקן לא כועס באמת. מר זקן באמת לא
כעס באמת. הוא חשב שזה מוסיף צבע לחולצות בצורה סוריאליסטית
שכזאת. ערב אחד כשמר זקן ומר ינשוף ישבו, ואני קורא לו מר
ינשוף כי הוא קצת מתבייש במשפחה ומעדיף שלא ידעו שהוא השלישי,
תמיד מר ינשוף החביא תשוקה נסתרת להיות הראשון ככה שהשם שלו
יהיה קצר וחדשני ולמזלו ביער אף אחת מהחיות לא ידעה אז הוא
הרשה לעצמו להעמיד פנים שהוא האורגינל, בקיצור מר זקן ומר
ינשוף ישבו להם במרפסת ערב נעים אחד וצפו בכוכבים כמו שתמיד
נהגו לעשות. מר זקן עישן מהמקטרת שלו ומר ינשוף פשוט עמד על
משען הכיסא, הסתכל מסביב והשתדל להתנהג כיאות לינשוף מכובד
ואצילי שכמותו. אחרי כמה דקות נשבה מעט רוח וכל המראה הייצוגי
של מר ינשוף חלף לו עם הרוח כי ככה הסרט אומר וסרטים לא
משקרים. "סעמק,אני שונא כשזה קורה" רטן מר ינשוף. מר ינשוף נהג
לקלל כשהוא עצבני, הוא לא יכול היה לשלוט בזה. "הכול בגלל
המשפחה הארורה" חשב לעצמו תמיד. מר זקן לא הגיב והמשיך ללעוס
את קצה המקטרת שלו ולדמיין שיש צורות בכוכבים. לאחר כמה דקות
של שתיקה ציין מר זקן שזאת פעם ראשונה שמר ינשוף טרח לדבר בשפה
שאיננה ינשופית. "האמת היא", אמר מר ינשוף כשהוא מניח את
משקפיו על מקורו, "שאני מוכשר בשפות רבות". מר זקן התעניין
ואמר שלהיות ינשוף משכיל במציאות הקשה של היום מעניק לו יתרון
רב על שאר הינשופים אם ישקול משרה אקדמאית. מר ינשוף מעולם לא
שקל דבר שכזה ולאחר דיון קצר הסיקו שניהם שהשכלה טובה רק למספר
דברים מצומצמים למדי. לאחר זמן מה שהבנה זו תפסה מקומה בראשם
אמר מר זקן את הדבר הראשון שעלה לראשו באותו רגע, ותדעו לכם
שהדבר הראשון שעולה לכם לראש זה מה שאתם חושבים ומרגישים באמת,
ואותו מר זקן שלנו לא חייב שום דבר לאף אחד ויכול להרשות לעצמו
לומר מה באמת הוא מרגיש וחושב. בקיצור, מר זקן אמר שלוש מילים
שלא חשב שיגיד, אבל כשדברים קופצים לראש לפעמים זה מפתיע גם את
מר זקן.

"מחר אנחנו הולכים".

מר ינשוף הרים גבותיו בשאלה ושוב קילל כשמשקפיו החליקו לתוך
הספר שקרא. מר זקן לא ענה כמתבקש להבעה רק הרים את ראשו ונעץ
שוב מבטו בכוכבים. מר ינשוף משך בכתפיו והמשיך לקרוא מהעמוד
שבו תקע נוצה שלא ילך לאיבוד. אם שאלתם את עצמכם איך הוא מתנהג
בנדבנות כזאת בנוצות שלו הוא יספר לכם שקנה פעם נוצות שיהיה לו
מיותר מגרמניה תוצרת חו"ל רק על כל צרה שלא תבוא. מר ינשוף,
שלאחר הצהרה שלא מן השגרה זו, לא הצליח להתרכז בספר שלו יותר.
הוא הגיע למצב המוכר שעוברים על אותה שורה מספר פעמים בלי לשים
לב. מר ינשוף התייאש, סגר את הספר, שילב רגליים ככל יכולתו
הינשופית, ונעץ במר זקן מבט מרוכז הדורש תשומת לב. לרוע המזל
מר זקן כבר נחר בקול והמקטרת נפלה מפיו בזווית מוזרה והדליקה
את זקנו בלהבה עליזה. מר ינשוף התלבט אם להעיר את מר זקן או לא
והחליט לבסוף שלא. הוא כיבה את הלהבה לאחר שביקש ממנה סליחה
ואמר שלא היה עושה זאת לולא היה צורך דחוף, הלהבה שהייתה נדיבה
ביותר הסכימה בחפץ לב להיכבות. מר ינשוף הביא שמיכה מהבית,
כיסה את מר זקן, וישב על כיסאו. הלהבה שבינתיים התלהבה מעניין
הרשמיות תוך כדי שמר ינשוף מציין בפניה שלהבה מתלהבת זה משעשע
למדי, החליטה לקרוא לעצמה גברת להבה. אם שאלתם את עצמכם מה היא
עדיין עושה בסביבה, תדעו שהיא החליטה לעשות הסבה מקצועית
ולהישאר בסביבה בתוך מקטרתו של מר זקן. מר ינשוף כיסה את עצמו
ובירך את הנוכחים בלילה טוב. גברת להבה רחשה בהסכמה ומר זקן
המשיך בנחירותיו, אשר לדעת מר ינשוף היו דרכו של מר זקן להגיד
לו עד כמה נחמד הוא מר ינשוף בברכו אותו, ובכלל, כי מר זקן
שוקל לבנות מקדש לכבוד מר ינשוף כאות הוקרה על עצם קיומו של
הנ"ל. מר ינשוף הסכים איתו בכל ליבו ונרדם עם מחשבה משמחת זו
בליבו.