עוד בימי בראשית לא מצא אלוהים לאדם
עזר כנגדו
ואני אינני עזר ואיני כנגד
רק עוד אדם בלי עזר כנגד
ואייה העזר שכנגד העזר
ואם כעזר בא הוא
כנגד מה הוא?
עוד ספק אימננטי
בסחרור הפרמננטי
יישא עיניו אל האישה
משם יבוא עזרו

וייפל אלוהים תרדמה על האדם, ויישן
ואם אנום בלי לישון איני אדם
הן על האישה לא הפיל אלוהים תרדמה
כך אין שנת האישה נופלת עליה
וגלגלי העולם מונעים על ידיה
מתנודדת כורעת כפופה בעולם
נושפת נופחת חיים בכולם
זרזיפי אישה היא מפזרת
טיפות קטנטנות של הווייה
משמרת גיצי מדורת משפחה
אך לה
אין מנוחה

וייקח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתנה
וייבן אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם, לאישה
ויביאהה אל האדם
ונותרנו אנו הנשים, פוסט אדם
צלע בעברנו
על כן יצלע לו האדם
בלעדינו
אך אם הצלע מדממת
ערופה ממקורה
מי יציל את הצלע,
מי יגלה לה

ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמיי
ובשר מבשרי
לזאת ייקרא אישה
כי מאיש לוקחה זאת
ואני את דרכי אשרך בחיפוש נחמה
אני היא העצם שמאיש נתלשה
בשר שהוקז בו בלא הרדמה
פנטום קטוע באובדן גישה
ואולי התהייה הקיומית
אם אין עצמו לו מי לו
הריהי, בעצם, אם אין
אני לו

על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו
ודבק באשתו, והיו לבשר אחד
ויהיו שניהם עירומים, האדם ואשתו
ולא יתבוששו
ומאז מתכסים איש ואישה
בעלטה רק
זרזיפים של אור משמשים
"הבשר האחד" בועט באור הלבן
עוטה שתיקות כבדות ומרגיעות
לא לשמוע, לא לראות
והרי אין כל חדש
מאז מתפוח זחל נחש
בכלימה המכרסמת
בסימביוזה הבשרית הקדומה
כמו אז
כך גם בליל אמש
כי אין חדש
תחת השמש.