יובל לב / כשעמדנו שם על שפת האגם |
כמעט בסוף,
כשעמדנו שם על שפת האגם,
האגם שהוא שלולית,
וסיפרת לי את סיפורך,
וכמעט שהופיעה לחלוחית בעינך,
והאור הבהיק על פנייך ועורך,
וכל כך רציתי לחבקך.
והיה זה רגע שנוגע ללב,
ובכל זאת עמדתי שם כמו טמבל,
ונתתי לרגע לחלוף, ואני לידך,
ואת היית כל כך נרגשת
ונתתי עיניי בחזך,
וידיי כל כך רצו לחבקך,
ואז תם לו הרגע,
והלכנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|