כל הפעמונים חיכו לצלצל לקראתך
ואני מקשה, זועק: "איך?"
ראי מה עשית להם בהשתהותך-
בפחדך הגובר על סקרנותך.
יכולת להיות המלאך בלבן
שהיה זורע סביבי אור נגוהות,
יכולת להיות לי כדבש טהור
לדוב מגורה מאוד.
אך במקום להושיט ידייך קדימה
בערגה מטרפת ומזמינה,
נגסת בסבלנות רוחי
וניפצת את חלומי.
עכשיו ידיי בקושי מתרוממות,
עכשיו כבדות התחושות,
עכשיו שלמותך נפגמה,
את כבר לא איילה קלילה...
עכשיו, זה רק אני והטיפה המרה.
01/03/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.