הכל
השארת
לי מאחור.
את
ניחוח שיערך המוחשי שהרווה ענוגות את הצימאון
הרגשי הרב שבי, מחלחל נחרצות מבעד
מחילות נפשי המצומצמות למשעה,
תופס משכנו כבדרך אגב
בצביון זכרוני
ההדוק.
את
ערגת שדות הזהב המבהיקים כשהחמה היוקדת
מטילה קרניה אודות אסיף האלומות
הבתוליות השוטפות נמרצות
את עינינו בתום, חדווה
ונעורים, בוזקת
בנו זיקה
שאין
שניה
לה.
את
מסמרי המים
שנפלו מהשמיים
אשר חתכו את רגשות
הבערה השורפים אותנו מבפנים,
כשכל דקה כנועה איתך נגררה, סחטה עצמה
והתהוותה להיות ישות תמידית, עצמאית ואינסופית
מבעד לפני הכל
הכל השארתי
מאחור.
|
