הרגשתי צורך להביא לך פרחים,
אבל לא חשבתי  שתתפרקי לרסיסים,
קשה לי לייד קברך הטרי לשהות,
ולזכור כיצד ישבנו אך תמול לתהות.

לאן לצאת, איפה כדאי לבלות,
וההצעה היתה לטיילת, במועדון להיות.
ובעומדנו בתור לפתע תופת פרצה
את נפשנו וגופינו שברה ורוצצה.

את צחוקך המקסים אני זוכר
יושבת לידי על הברזלים בגדר,
לבושה כה יפה ועינייך צוחקות
וליבי בי זועק מלא דמעות!

הרגשתי צורך להביא לך פרחים,
אבל כל כך רציתי להחזיר לך חיים,
קצרה היא ידי מלהושיע ולשנות,
הכאב בלבבי ישכון ולא ישבות.