ניסיתי... באמת שניסיתי.
התאמצתי והשתדלתי
המון.
והוא מצידו, "כן"! כישרון.
"היי" מתוך נימוס,
"ביי" בקושי הרוס.
לא חבל שככה הקשר ירד לטמיון?
לא עולה בראשך איזה שהוא רעיון?
אולי תוכל להציל אותו!
או שאתה בעצם, לא רוצה להישאר איתו?!
חבר טוב. כן, בטח.
אפילו פעם לא היינו כאלה קרובים.
אבל פעם עוד היינו מדברים!
זה לא שאי פעם סיפרת לי דברים,
וגם ככה לא היינו נפגשים.
אבל מה לעשות,
שהאהבה שלי אלייך גדולה.
ואני פשוט לא מוכנה,
לאבד אותך.
אז אני מציקה,
אז אני נדבקת,
כי יש בליבי תקווה,
שאולי יום אחד תראה אותי עומדת מולך.
מנסה להתקרב מחדש,
מתגברת על כל חשש.
ואתה נסגר בפניי, עוצר.
לא נותן לי להתקרב צעד יותר.
לא רוצה שנדבר?
אז אני לא צריכה חבר!
לא רוצה שנצחק?
אז אני אותך אמחק!
שונאת אותך במצב הזה...
שונאת שלך לא אכפת מזה.
והכי שונאת, שאני לא יכולה לשנוא אותך.
כי אף פעם לא פגשתי מישהו מדהים כמוך...
אז זהו, הקלתי עלייך עכשיו.
פחות משהו לחשוב עליו.
פחות דאגות על הראש,
תתרכז בשאר המחשבות.
אל תגיד לי שלום... לא רוצה.
אל תנסה אפילו חיבוק או נשיקה.
הידידות ביננו הסתיימה.
רק שתדע, היה נפלא...!

אני באמת אוהבת אותך,
ולא משנה מה אתה באמת מרגיש כלפיי.
אז ביי בנתיים,
עד שיום יבוא,
ונחזור לדבר כמו פעם... אולי...