הטבע גורם לנו לרוץ, לרוץ ולרוץ... נולדנו כך!!!  מה אפשר
לעשות? ישאלו חלק מאיתנו, ואחרים אף ירימו גבה בתמיהה מהולה
בשמץ של אי הבנה.
מה רע בכך?
ובכן, אין בכך שום רע? האם אנו יודעים להיכן אנו רצים?
מי מאיתנו מוכן להסתכן ולרוץ בעיניים עצומות? מי מאיתנו מוכן
לרוץ על מנת למעוד. הרי שבריצה מלאת מעידות אנו אפילו לא
מתקרבים ולו בקצת למטרה שהצבנו לנו מראש!

נבחן יחד לאן אנו רצים... מה אני רוצה בחיים שלי, מה את ומה
אתם רוצים בחיים שלכם?
האם התשובה המוחלטת היא "אושר"?
ואם כן מהי הדרך אל האושר?
כשאנו שמים לנו למטרה להגיע לנקודה מסויימת כמובן שהצעד הראשון
יהיה לבחון את הדרך!
מהי הדרך היעילה ביותר להגיע לנקודה? המהירה ביותר? הנוחה
ביותר?

חבל שבחיים שלנו אנו רצים אל המחר לפני שהספקנו למצות את היום.
נחשוב יחד, הרי ברור שלכל אחד מאיתנו יש מטרה שהוא הציב
לעצמו.
להיות "משהו", "מישהו", "עשיר", "מאושר" .

אולי כדאי ש-  נעצור לכמה רגעים ונחשוב, נחשוב על הדרך, נחשוב
מה אנו עושים? האם אנו מתקדמים לעבר המטרה, או שאנו בריצה
מטורפת סביב העץ "עץ הדעת" אך הפירות לא נופלים אלינו.

זהו!!!  מספיק עם סימני השאלה.
נעצור ונבין, הימים שחולפים ונעלמים לנו הם הם "החיים" מה שאנו
עוברים בדרך אל...  ולא רק המטרה שאנו רואים אי שם באופק.
בריצה המטורפת הזו אל המטרה אנו מאבדים את עצמינו ל"מטרה".
אנחנו מפספסים את היופי שבחיים, את ההבחנה (אבחנה) שבין העיקר
לטפל.
נפקח את העיניים בבוקר ונשמח על היופי שאנו רואים, על הדשא
הירוק, על העלים הנושרים, על פרחים שקמלים. לשמוח על המוסיקה
שאנו יכולים לשמוע, לשמוח על האוכל שאנו טועמים.
על הכול!!!  שנלמד להנות מהדברים הקטנים של החיים.

הדבר החשוב ביותר שרציתי להגיד הוא שזו עוד דעה על החיים, כך
אני רואה את החיים!!!