לפעמים אני מרגישה כמו איש הזאב
שבירח מלא בחוץ הוא מסתובב
לפעמים אני מרגישה את החיה שבי
שקמה לתחייה ורוצה לצאת מתוכי
לפעמים מרגישה גם את הצד הרע בזה
את הכיעור והשונה הזה

מרגישה את הטעם בחיים הריקים
אבל בדרך הקשה, לפעמים
מרגישה, רק מרגישה ובוכה
מחכה לירח שיבוא מהדממה
לאותו הרגע שמשנה הכול
ומחזיר את החיה שבי לגדול
את המבט הזה שנוקב בך לעד
את הסימן הזה שמוטבע בך מעד

פתחתי את ברזי הדולף
הבאתי דלי שאליו יטפטף
הבעתי משאלה לחזור מהחיה
מחיה הזאת ששולטת בי
ולא נותנת מנוח
מהחיה שרוצה לקחת אותי בכוח
והשמש עולה ושבה אני להיות
ככל אדם עלי אדמות
אכן זה כך? זה לא מוכח
אבל את החיה שבי אני לא אשכח