אני תמיד אהבתי לגדול כאן יותר ממאט, אני מניח. הוא תמיד דיבר
על ילדה שהוא זוכר שמביאה לנו תמונות ובוכה שנזכור אותה, אני
לא זכרתי והתעלמתי מהקיום שלה עד שבאמת שכחתי ממנה. הזכרונות
האלה היו רק הפרעה להסתגלות שלנו כאן ואני לא רציתי הפרעות.
באמת למראית עין המשפחה הזו הייתה מושלמת, אני ואבא יוצאים
לקמפינג, אני קפטן קבוצת הפוטבול ואחי קפטן נבחרת השחייה.
אבל בעצם היו לי הרבה מאבקים קטנים בחיי, בעיות קבלה, כמו
העובדה שזו עיר אמריקאית טיפוסית ולנו אין מראה אמריקאי
טיפוסי. דבר שני היה העובדה שאנחנו מאומצים, אז נורא התאמצנו
להיכנס לליגת המקובלים דרך הספורט, וכמובן שהצלחנו. זה כמובן
עד שיצאתי מהארון, וזו בעיית הקבלה שדיברתי עליה.
בגיל 16 היו לי חשדות לגבי נטיותיי המיניות. יצאתי עם בחורה עם
ניסיון די רב, ואחרי ששכבנו הבנתי שאני באמת הומו ואני לא יכול
לברוח מזה. סיפרתי לה והיא תמכה בי ואז הייתי צריך להתמודד עם
כל שאר העולם, התיכון והמשפחה.
הבנות קיבלו אותי קצת בהלם אבל קיבלו, ומאט קיבל אותי. הוא קצת
התרחק בהתחלה, רק מההלם, אבל הוא לא התעלם ממני. עם ג'ורג'
היתה קצת יותר בעיה, הוא לא נידה או שנא אותי, אבל התעלם ונמנע
ממני עד שהוא התרגל לרעיון, זה ממישהו שכבר הכיר ואהב אותי
שנים. תנחש מה זה לבוא שוב מול זרים ולומר להם יש לכם הומו
במשפחה?
בתיכון די נידו אותי ואת מאט כי הוא תמך בי אבל ידעתי לדבר,
להסביר ובמקרה הצורך להרביץ. גם העובדה שהייתי כוכב הנבחרת
עזרה, כי אחרי שני הפסדים כבר כולם התחילו להתחנן שאני אחזור
ולקבל אותי איך שאני, אבל השנה הזו הייתה הקשה והנוראית ביותר
של חיי.
ועכשיו אני מפחד, כן, מפחד. לגלות למשפחה נוספת, להסתכן בדחייה
נוספת, זה נשמע מטופש, אני יודע, אולי כי זה תירוץ. האמת היא,
שאני לא מצליח להבין איך אני יכול לאהוב כל כך הרבה אנשים מבלי
שאף אחד ייפגע.
חשבתי שהכי קל יהיה פשוט להתנתק ולהתעלם, אבל מאט הסביר לי יפה
מאד שאז אני רק אתהה כל החיים שלי ואני ארגיש כאילו נטשתי אותם
בלי סיבה וזה יהפוך אותי לזבל של בן אדם.
שנית, מאט יהיה שם ושום דבר לא יפריד אותי מאחי, מה שאומר שגם
אני אהיה שם.

מעבר - אדם -
נדהמתי מהכנות ומהשבירות שהוא הראה, ממש כמו רייצ'ל, רק שהוא
הודה בחולשותיו ורצה לתקן אותן והיא עדיין לא.
"אתה מזכיר לי את אחותך, רייצ'ל, כשאתה מדבר ככה. זה היה צעד
אמיץ מצדך, אנדי, ואני אספר לכולם ישר עלייך ככה שהקבלה וההלם
לא יהיו בעיה, כי הם כבר יידעו למה לצפות. וזה שאתה בא זה מאד
אמיץ מצדך, אמיץ יותר מכל דבר שאני עשיתי ואני ספגתי יריות
בחיי. אז אותך אני אראה ב-26 ועכשיו אני זז."
"לאן?"
"למונטנה, לראות את אנג'ל."
"בהצלחה."
"זה כבר יהיה קל יותר, אני יכול לומר לו ששני אחים שלו כבר
באים."
"לנו לא אמרת שמישהו בא."
"זה כי אתם הראשונים שדיברת איתם."
"אז איך אתה יודע שאני מזכיר את רייצ'ל?"
לא רציתי לשקר לו אבל גם לא רציתי להרתיע אותו ולומר לא שהיא
לא באה, אז מרחתי קצת את האמת.
"עוד לא דיברתי אתה על המפגש. זה קשה יותר. יש לה יותר
זכרונות, יותר שאלות. רציתי להמתין עם זה, אז אני אחזור אליה
בסוף כשאני כבר אדע שכולם באים."
"הבנתי, כדי לא לבנות לה תקוות שווא."
"משהו כזה. ביי."
"ביי."