לומר לך את האמת, אני לא זוכר ממש תקופה שלפני הבית הזה
והמשפחה הזו, יש לי רק זיכרון אחד של ילדה קצת יותר גדולה ממני
מראה לי תמונה ואומרת לי "תראה כאן מאחור כתוב משפחת טנקה
ינואר 86 זה אנחנו תבטיח לי שלא תשכח אותה ושתשמור עליה...
תשמור עלינו. תבטיח." היא בכתה ואני הבטחתי. לא ממש הבנתי מה
אני מבטיח ולא ממש זכרתי את זה עד אתמול בלילה כשחלמתי על זה
שוב, תמיד פקפקתי בזכרון הזה, ייחסתי את זה כחלום בקורס
פסיכולוגיה, קישרתי את זה לעובדה שאני מאומץ ותוהה על קנקן
משפחתי הביולוגית, אז היה לי את החלום הזה "יצירת קשר מדומה".
עכשיו אני יודע שזה אמיתי, זו הייתה רייצ'ל אני מניח וזו הייתה
התמונה, נכון? אתמול בלילה כשהתעוררתי הלכתי לעליית הגג לקופסא
שלנו ומצאתי את התיק הרפואי שלי ושל אנדרו, כל אחד מהם עם
התמונה. אמא ואבא תמיד אמרו שלי היה יותר קשה להסתגל, שהייתי
בוכה בשביל המשפחה שלי, שתמיד רציתי אותם. אני מניח שתמיד
קיוויתי שיש יותר ממני ומאנדרו אולי כי תמיד בעמקי נשמתי ידעתי
שיש לי עוד משפחה, עוד אנשים בעולם שהם חלק ממני, אם כי הייתי
צעיר מכדי לזכור אותם בממשיות. את רייצ'ל תמיד זכרתי, את
הקטנים לא, הייתי חולם עליה בלילות, לכן אני מניח שהיה לי קל
יותר לעכל את החדשות, מסכנים הקטנים יותר, להם בטח אין זכרונות
בכלל.
בכל אופן, חיי כאן. ג'ורג' תמיד רצה בנים, לכן הוא אימץ אותנו.
הוא בן טיפוסי ,אוהב לצוד ולשחק פוטבול. אני... אני שונה. אני
לא סובל ציד ואני לא יודע לשחק פוטבול, אני אוהב לשחות. אבל
הסתדרנו, אנדי הוא גם כמו ג'ורג' אז הוא כוכב הפוטבול, אני
הייתי קפטן נבחרת השחייה ואנחנו עדיין יוצאים לקמפינג ביחד עד
היום, אבל בגלל תחינות הבנות שציד זה לא דבר מוסרי, לשמחתי
הרבה ויתרנו על זה. ג'ורג' עדיין העריץ אותי וחשב שכל דבר
שעשיתי זה מושלם גם אם זה לא היה מה שהוא אוהב או מה שהוא היה
עושה. זה הכי חשוב בהורים שיקבלו אותך ואת מה שאתה עושה גם אם
זה לא מה שהם תיכננו.
זה באמת בית נהדר לגדול בו ומקום נפלא לחיות בו, אני נורא קרוע
ברגע זה, כי אני הכי לא רוצה בעולם לפגוע בהורים שלי ובאחיות
שלי, הם המשפחה לי ואני אוהב אותם וקשור אליהם מאד. אבל אני לא
יכול להתעלם מחלק אחר שבי, חלק שתמיד הרגשתי שקיים והרגשתי
חצוי בלעדיו, כי אולי אני אוהב גם אותם ואוכל להיות סוף סוף
בחיי שלם.
אז אני ממש אקל עלייך, אני כבר החלטתי, אני לא מוכן להמשיך
לחיות באי ידיעה, בייחוד שאני כן יודע בוודאות על קיומם ושיש
לי הזדמנות ממשית להכיר אותם, אני לא מוותר. אני אנסה את הקשר
ב-26 לדצמבר, אתה יכול לסמוך על כך, שבוויסקונסין.
זה מצחיק בטח אחרי כל עבודת המחקר שלך והסיפורים של חלק
מהאחרים, חשבת והכנת את עצמך ל-24 שנים של סיפורים, אבל באמת
שאין הרבה מה לספר. ג'ורג' רצה יחידה משפחתית מושלמת ובנה כזו.
חיינו חיים רגועים וטובים. אולם אתה חייב לדבר עם אנדרו כי
אצלו יש יותר פחד והפחד שלו הוא לא רק מריחוק הוא גם פחד
מקבלה. אתה מוכרח לדבר אתו ולהבין אותו, ואז אולי תוכל לשכנע
אותו.
אתה יודע, יכול להיות שזה רק הרופא שבי, אבל הביולוגיה זה דבר
מרתק, לא? תראה את שרה ומייקל, אף אחד מהם לא בלונדיני, והנה
שרלוט וסמנתה נראות הכי לא כמוהם וגם אנג'ל לא כל כך דומה,
ועדיין אם תחפש תמצא את אותו מבט מסקרן, פה משורבב בצורה
מושלמת, האוזניים הקצת עגלגלות ואפילו אולי התווים המחברים בין
כל החלקים. גורם לך לרצות לחקור את השורשים עוד יותר, מי היו
ההורים שלהם, הסבים שלנו, מה היה הסיפור שהוביל לכזו תערובת של
יופי? למשפחה שיש בה בלונדינים וברונטיים, בעלי מראה אקזוטי
ובעלי מראה אמריקאי, ועדיין יש דמיון. זה גם מעניין שגם אני
וגם שרלוט בחרנו בתחום הרפואה, היא במחקר ואני בעיסוק, אולי גם
זה משהו ביולוגי, אה? לא רק מראה, גם דרכי התנהגות. עכשיו אני
עוד יותר מסוקרן לפגוש אותם, לראות כמה יש לי במשותף אתם. אני
שמח שבאת, באמת. אני מאושר שסוף סוף אני אכיר את המשפחה
הביולוגית שלי, עכשיו בוא אני אקח אותך לאנדרו.

מעבר - אדם
באמת מתיו הסיע אותנו להרוורד, ואני הרגשתי נדהם, אפילו הקירות
נראו חכמים. בחיים לא הייתי מנחש שאני אהיה במקום שכזה,
אוניברסיטה ועוד הרוורד. כשהגענו לחדר, מתיו אפילו לא דפק, הוא
ישר פתח את הדלת וציווה.
"תדבר איתו, אנדי, עכשיו! תאמר לו הכול."
"מאט, מה לעזא..."
"תקשיב, זה עולם קשה לחיות בו, ולהרבה אנשים אין אפילו משפחה
נורמלית שתעזור, ועכשיו בזכות ביולוגיה ואהבה לנו יש שתי
משפחות, ואף אחת מהם לא נטשה אותנו או פגעה בנו. תסתכל על
התמונה הזו, היינו מאושרים וזה היה לפני אמא ואבא, הופ וגרייס,
זה שניפגש עם האחים שלנו לא אומר שננטוש אותם, תמיד נאהב אותם
והם תמיד יהיו חלק מחיינו, מי אמר שאסור שתהיה לבן אדם יותר
ממשפחה אחת בחייו, בוא נעשה את זה. רק בגלל ידי הגורל הופרדנו
ממשפחתנו המקורית, ואנחנו ברי מזל כי נפלנו על משפחה מושלמת,
ועכשיו נהיה ברי מזל כפליים כי תמיד תהיה לנו את המשפחה הזו
ועכשיו גם נזכה להכיר את המשפחה שנקרעה מאתנו. אז תדבר איתו,
תספר לו הכול ותפנה את היומן, כי ב-26 לדצמבר אנחנו
בוויסקונסין"
"טוב, מאט, אני לא מבטיח כלום לגבי חג המולד אבל אני אדבר איתו
רק בשבילך, מאט."
חקקתי את מה שמאט אמר בלב, זה יעזור לי מול כל הילדים, בייחוד
מול רייצ'ל. ועכשיו באמת הייתי מוכן לאנדרו שעמד לספר לי על
חייו, הייתי סקרן לגביו כי מאט אמר שעליו יש יותר והרי הם גדלו
ביחד, אז מה זה כבר יכול להיות.