קרני השמש ליטפו את גופנו החשוף
הותירו אותנו יותר בוערים משהיינו
ובכינו לשמיים בזמן האהבה שיצרנו
וידיך לפתו את גופי שלא אלך לעולם
ולעולם לא רציתי ללכת
כי בתוך הנצח הייתי שלך, כולי ונשמתי

ידיך הפצועות יצרו אישה עצובה
פניך המוכרות נחו על כתפי בזמן שהיית כולך בי
ובכית על מה שאירע לנו אי שם במרחבי הילדות
ושיערי עטף את גופף העירום
והלכנו לאיבוד שם, כי לעולם לא חזרנו

את פניך הכואבות זכרתי לנצח
לגופך אני כמהה בלילות הקיץ
ואתה לעולם לא שבת אל חיקי
לא נתת לי לאהוב אותך עוד
הלכת לבלי שוב כי אסור לנו לאהוב

אבל מה אני מבינה...