דרך החלונות כבר הצליחו לראות את קרני השמש הראשונות שצצו
פתאום. זה השתלב בצורה כמעט מושלמת עם העשן שיצא מהפה שלו.
בהתחלה עשן סמיך ואחר כך יותר ויותר דליל. היא, לעומת זאת,
עשתה עיגולים וניסתה לזכות בירושה של צ'רלי צ'פלין. שניהם היו
רגועים עכשיו, נחים, מתרכזים בעשן שלהם ושל הקטורת שהדליקה
קודם. לקטורת היה ריח חזק ומתוק של דובדבן. עכשיו העשן של כולם
החל להתערבב ולנוח באזור התקרה. החדר היה מבולגן לגמרי עם
הבגדים של שניהם זרוקים לכל עבר. שניהם שכבו עכשיו במיטה
הזוגית שלו, מכוסים עד החזה בפוך העבה, נושמים, מרוכזים,
מאושרים. הוא הסתכל בשעון שעל השידה: 57, 58, 59, ועכשיו הם
הכירו בדיוק 12 שעות.
נזכר איך הם נפגשו אתמול בערב בקניון. הוא בדיוק שמע מחברים
שיצא הדיסק החדש של ברי סחרוף והחליט שהוא חייב לבדוק אם זה
כבר בחנות. הבעיה שלו היתה שהוא אף פעם לא שואל את המוכרים.
מין עיקרון שכזה, שהוא ילד גדול ויכול להסתדר לבד. אז הוא חיפש
בעצמו בכל החנות, בתחילה באות ב', אחר כך באות ס'. כשלא מצא,
אמר לעצמו שכנראה הם התבלבלו והחליט לבדוק את כל הדיסקים
בעברית. הוא גם חשב שאולי הם ממש לא יודעים לקרוא, אז הוא בדק
את כל החנות. הוא הסתכל על כל דיסק ולא מצא את מה שחיפש. כמעט
התייאש ובסוף החליט שרק עכשיו יצא הסינגל כך שעוד שבועיים ייצא
הדיסק. אחרי שהגיע להבנה עם עצמו יצא החוצה והדליק את הוינסטון
שלו. וינסטון היתה הסיגריה שלו, לא כאמל, לא מרלברו ובטח לא
משהו שנגמר בלייט. הוא עישן רק וינסטון והיה מאוד מרוצה
מעצמו.
הוא התחיל לקחת שאכטות לאט לאט, נהנה מכל שאיפה ונשיפה, מתרכז
בסיגריה ובעישון... ואז פתאום ראה אותה. הוא לא הבין מאיפה היא
צצה, אבל כאילו משום מקום, עכשיו היא עומדת לפניו. היא ביקשה
ממנו אש והוא ראה שהיא מדליקה מרלברו לייט. אבל יותר מזה, הוא
בחן אותה, את השיער הכתום-הג'ינג'י שגלש עד לאמצע הגב שלה, את
העיניים הירוקות שלה שנראה כאילו עקרה אותן לחתול, את הפנים
החלקות שלה עם האף הקטן שהוא לא הבין איך היא נושמת איתו, את
הצוואר הקטן והצר, את החזה השופע שלה שבתוך אריזה כזו...
התחילו לעבור בו זרמים חשמליים שהתמקדו בעיקר בנקודה ספציפית
אצלו... את הבטן החלקה עם העגיל בטבור, את הירכיים הצרות אבל
לא לגמרי דקיקות, את הטייטס שהיא לבשה שלא השאיר הרבה מקום
לדמיון, את הרגליים החלקות והארוכות שלה שנסתיימו אי שם באזור
הרצפה. ואז חזרה כל הדרך למעלה.
לא הבין מה קורה לו, הוא הרגיש מוזר וחשב שהוא מתחיל להזיע.
הוא הרגיש צמרמורת. כשעיניהם נפגשו, הוא הצליח לראות את
ההשתקפות שלו בתוך העיניים שלה. אחרי שהם התחילו לדבר, קלט עד
כמה היא מתוקה. הם התיישבו בבית קפה מאולתר במרכז הקניון, על
הכיסאות הגבוהים והשולחנות הקטנים ודיברו, וצחקו, ונהנו. אף
אחד מהם לא שם לב איך הזמן עבר, עד שלפתע בא השומר ואמר להם
שרוצים לסגור את הקניון. רק אז הם תפסו שהם אחרונים... זה נראה
להם מאוד מוזר - לפני רגע היו פה חיים והמקום היה שוקק והומה
ופתאום הכל אפור והניאונים לא זורחים ואין מוסיקה מעצבנת של
פרסומות מציקות וגם אין אנשים...
הם הלכו לטייל בחוף. בחוץ היה ירח גדול, אבל לא מלא. הם היו
נשמות תאומות. הם חשבו באותה דרך ובמה שלא הסכימו, השלימו זה
את זו. הוא חשב והרגיש איך היא מושלמת ואיך לאט לאט הוא מתאהב
בה. בהתחלה הם הלכו אחד ליד השני, מתקרבים, מתרחקים, תלוי על
מה דיברו תוך כדי הליכה. פתאום האצבעות נגעו ואז החזיקו ידיים
והוא כבר שם את ידו על המותן שלה והם מתחבקים ומתחילים לאכול
את הלשון של השני. אחרי כמה זמן, כשנרגעו מה-מוץ-מוץ (ואחרי
שהוא בדק שהחזה שלה אמיתי), הם התיישבו. זה היה מאוד דומה לאיך
שישבו כעת, צמודים, נשענים על קיר, הוא עם הוינסטון שלו והיא
עם המרלברו לייט שלה.
אחר כך הם עלו אליו לדירה, אכלו משהו ומהר מאוד החלו להשתולל.
הוא היה מאוד גאה באנלוגיה שלו לשרון סטון ומייקל דגלאס
באינסטינקט בסיסי רק שבסרט הם היו מעודנים ולא היה מספיק זמן
בקלטת. הוא שם לב שאין מוסיקה אז הוא הדליק מחדש את הקומפקט
ונתן לדיסק של פורטיסהד לרוץ. הוא היה עכשיו על גג העולם. נזכר
שרצתה לומר לו משהו, בהתחלה, כשהיו בקניון, אבל לא כל כך
הצליחה והוא לא רצה לשמוע. אבל עכשיו המוח שלו רץ בכל מיני
כיוונים, אולי יש לה חבר, אולי היא אפילו נשואה, אולי יש לה
איידס, אולי היא רוצה כסף בשביל זה... ניסה לא להקדיש לזה
מחשבה. אולי היה לו משהו בשיער וכשהיא באה לומר לו את זה, זה
הסתדר. ניסה לעודד את עצמו ולחשוב על דברים אחרים. הוא הציע לה
משהו לאכול והיא אמרה שהיא מסוגלת לטרוף סוס. אחרי שסיימו
לאכול והשתעשעו קצת במקלחת, היא אמרה לו שהיא צריכה ללכת
לעבודה. הוא רדף אחריה כשהיא יצאה כי הוא היה חייב לומר לה
שהוא מאוהב בה ומוכן לעשות הכל בשבילה. היא הבטיחה לו שתתקשר
אליו בערב.
כשהתעורר, כמעט נגח בתקרה. הוא הביא קפיצה שלא היתה מביישת אף
שחקן אולימפי. הוא הסתכל בשעון וראה שעכשיו 15:30. קצת לפני
17:00 הצליח להתעורר ולפתוח את העיניים שלו. הוא התיישב על
המיטה והתחיל לחשוב. הסתכל סביב והכל היה אותו הדבר. לא הצליח
להיזכר במה שעשה ביום האחרון. לפתע נזכר בה - ואז הכל חזר
אליו, אבל הוא לא היה בטוח בכלום. התחיל לחשוב שהכל היה חלום.
הוא חיפש משהו שלה ולא מצא. הדבר היחיד שעורר את זכרונו היה
הריח המוזר בחדר. מין שילוב של זרע ותות. הוא לא הבין מה הריח
הזה. כשנזכר שאכלו בבוקר, אמר שהוא בטוח לא שטף את הכלים וטס
לכיור לחפש אותם. אבל כלום, אין כלים, אין ריח של אשה, אין שום
זכר לאשה שהיתה פה.
אז אולי היא באמת היתה חלום... אבל זה נראה והרגיש כל כך
אמיתי! וככה זה חלומות - עד שלא מתעוררים, לא יודעים באמת. הוא
ניסה לנחם את עצמו ועצם את עיניו כדי להיזכר בגופה החטוב
והמושלם, בעיניה היוקדות ובשערה הבוער. הוא פתח את חלון בחדר
ולקח סיגריה. "חייבים להירגע אחרי חלום כזה". בשאכטה הראשונה
שלו הוא התחיל להיחנק, הוא לא הבין למה. אבל בדיוק כשקלט שהוא
מעשן מרלברו לייט, הטלפון צלצל...