האפרוח צולע בדרכו חזרה אל הקן ממנו נפל
ביאוש ותסכול מקפץ במקום ושוב הוא מביט אל על
מה יבוא עליי ועל נוצותיי
הרי אני רק ציפור
ואפילו לא זה כי לעוף לא אוכל
שוב ושוב את הרגל אשבור
חי זקני וחי ראשי הדואב
כואב לי רוצה לאימי
לא אוכל עוד לסבול את קולה המצפצף
וקורא לו קורא לו בשמי
"תפסיקי כבר אמא אני מנסה
לעלות ולעוף אל הקן"
"לא לך אקרא ילדי המתוק
אלא לזאב הזקן
שבמילא לא יתפוס דבר לפיו
מלבד אולי אפרוח קטן
כי ממך נמאס לי בני הצעיר
מן הקן דחפתיך מזמן.