היה זה לילה גשום וסוער ,בידיוק סיימתי לעבוד, מיהרתי
לאוטובוס, אך ללא מזל פיספסתי אותו בכמה שניות. נאלצתי לחכות
שעה שלמה עד לקו הבא ובינתיים ניכנסתי לפאב מפוקפק באיזור כדי
להסתתר מהגשם.
משום מה ,הרגשתי צמרמורת כשניכנסתי לפאב ,מן הרגשה מוזרה שמשהו
הולך לקרות ,אבל שיכנעתי את עצמי שהכל בראש שלי.
הזמנתי לשתות, וויסקי כפול בלי קרח ,נקי כמו שאני אוהב ,מיד
אחרי שלגמתי מן הכוס זה קרה....
שמלה שחורה שפתיים אדומות לוהטות ומבט של מיליון דולר. באותו
הרגע לא ידעתי שחיי הולכים להשתנות אבל כך זה יד הגורל, אי
אפשר לדעת.
"תן לי וויסקי כפול נקי" אמרה הגברת המסתורית אל הרבמן.
"את פה הרבה ?" אמרתי ... (כנראה שהגשם כבר פסק ,אך מרוב
הסתקרנות לגבי הגברת כנראה שלא שמתי לב) "אני נמצאת פה לרגל
עסקים" , (עסקים ?? הרהרתי לעצמי) "איזה סוג של עסקים" ?
(ובזמן שאני שואל היא הדליקה  סיגרה בצורה אלגנטית וחושנית)
"עסקי העתיקות " כך אמרה...
וכך המשיכה השיחה ובכל רגע שעבר הרגשתי יותר סקרן לגביה ויותר
נמשך למסתוריות שבה.
השעה התחילה להיות מאוחרת וידעתי שאין לי מה להפסיד אז הזמנתי
אותה אלי לקפה ולהפתעתי היא ענתה בחיוב ועוד הוסיפה שהיא אוהבת
את הקפה שלה חזק כמוש היא אוהבת את הגברים שלה...
משהו מוזר היה בגברת הזאת היא הייתה חלקלקה באופן סמוי ,אך
כנראה שקסמיה כבשו אותי לפני שהצלחתי להעמיק בנושא...
הגענו לדירה ולפני שהספקתי לפתוח את הדלת היא קפצה עליי ונישקה
אותי בצורה שגרמה לי להרגיש בן 16 שוב... זה היה אחד הלילות
הבלתי נשכחים בחיי ,במיוחד לאחר שהתעוררתי בבוקר והיא לא הייתה
לצידי.
הארון שלי היה מבולגן לחלוטין ,כל הבגדים על הריצפה ,זה היה
כאילו מישהו חיפש משהו ולפני שהספקתי ללבוש חולצה ולצלצל
למשטרה, שמתי לב שהתיבה שהייתה מוחבאת בארוני נפרצה .
בתןך התיבה היה מוחבא מדליון יקר ערך שקיבלתי מסבתי המנוחה אשר
עבר במשפחתינו במשך דורות קודמים...
סבתי סיפרה לי בילדותי שלמדליון הזה יש כוחות נסתרים ושאסור
שהוא יפול לידיים הלא נכונות... ואז זה הכה בי ,הבנתי שכל
הסיפור עם הגברת המיסתורית היה מתוכנן. אבל איך לעזעזל היא
ידעה שזה אצלי? יש רק שתי אנשים בעולם הזה שיודעים עליו ,אני
וסיימון.
סיימון הוא חבר הילדות שלי ,כמו אח קטן, רק שעם הזמן השתינינו
והפסקנו להיות קרובים כמו פעם.. צלצלתי אליו ואמרתי לו שאני
רוצה להיפגש ולדבר איתו. נפגשנו בפארק שהיה לאיזור אהוב עלינו
בתור ילדים, התיישבנו על הספסל וסיפרתי לו על מה שקרה, סיימון
היה מופתע במידה רבה.
הוא סיפר לי שהוא הכיר מישהי לא מזמן שעונה לתיאור של הגברת
המסתורית אשר סיפרה לו שהיא מתענינת בעתיקות ובדברים מיוחדים,
"וברוב טיפשותי סיפרתי לה שיש לי חבר שקיבל בירושה מדליון,
שאמור להיות עם כוחות מיוחדים. מאיפה יכולתי לדעת ?" כעסתי על
סיימון אך בליבי ידעתי שזה היה תמים ולא במכוון ואפילו אני
עצמי הייתי יכול לנהוג כדומה.
יום למחרת הרגשתי מבואס כי ידעתי שלא התנהגתי יפה לסיימון
וכנראה שהוצאתי עליו את התסכול שלי על שנגנב לי המדליון אז
התקשרתי להתנצל בפניו, אבל אף אחד לא ענה אז החלטתי ללכת אליו
ולהתנצל אישית... כשהגעתי אליו הבחנתי כי הדלת הייתה פתוחה
ועשן יוצא מהבית רצתי פנימה וקראתי בשמו של סיימון  "סיימון !!
,סיימון!!" ומתוך העשן הבחנתי בידו של סיימון מגיחה מתחת לארון
ספרים ישן מיהרתי והוצאתי אותו החוצה בידיוק כשהבית עלה כולו
באש, אך כנראה שלפעמים אי אפשר להיות מהר מספק וסיימון בנשימתו
האחרונה אמר "אתה חייב לעצור בעדה" ומיד לאחר מכן ידעתי שזה
יהיה משפטו האחרון... אתה חייב לעצור בעדה? למה הוא התכוון?,
לעצור בעד מי?
סיימון החזיק בידו פתק אשר היה בו כתובת,  "אזור הנמל ,רציף
מספר 4, החלטי לבדוק את העניין... הגעתי למקום והבחנתי במחסן
גדול בכתובת המתוארת, אז התגנבתי בשקט בלי לעורר רעש מסגיר..
עמדתי מאחורי ארגז של משלוח כשאני שומע רעש של דיבור חוזר על
עצמו ,כמו סוג של תפילה ,רק בשפה מוזרה שלא הצלחתי להבין.
התקרבתי לאיזור הרעש וראיתי את הבחורה עומדת עירומה לגמרי,
והמדליון על צווארה, תוך כדי שהיא חוזרת על התפילה המשונה ועוד
  כ-10 אנשים לבושים בגלימה שחורה חוזרים על התפילה יחד
איתה...
באותו הרגע ממש ידעתי שאני נכנס למשהו מעבר לליגה שלי , ידעתי
שמדובר בעסק לא שגרתי ולא עלה לי שום רעיון לראש במה מדובר...
לפתע ,מעבר שום מקום ,קיבלתי מכה חזקה בראש והכל ניהיה שחור.
התעוררתי כשאני כבול בשרשראות אל מול המחזה .
הגברת המסתורית אמרה שקוראים לה קסנדרה ושאני הולך לצפות במחזה
שאני לא אשכח בחיי ,ואכן חזיתי. היה זה אחד הדברים המזעזעים
שראיתי מעולם ,קסנדרה החדירה לאמצע החזה שלה מן סכין מוזרה
וישר צנחה אל הקרקע ...
בידיוק שחשבתי שזה נגמר , לא האמנתי למראה עיניי !! קסנדרה קמה
כאילו לא קרה כלום ומבטה היה פתאום קר ואפל ,עינייה זהרו
וגופה ניהיה חיוור. באותו הרגע הבנתי שכל הסרטים שראיתי בחיי
על מומיות ועל חיי אלמוות יכולים להיות נכונים, רק שבמקרה הזה
לא הייתי בסרט !!
אחת השרשראות שהחיזקו אותי הייתה משוחררת והצלחתי להוציא את
היד ולשחחר את עצמי מן השנייה ...
קסנדרה (או מי שלפחות הייתה קסנדרה) מילמלה משהו לגבי שזה הולך
להיות סוף העולם ושהיא אחת האלות הקדומות שבאה להחזיר את העולם
למצב שהוא היה בפעם האחרונה שהייתה בחיים ,לפני 4000 שנה. תוהו
ובוהו , יום הדין, אנרכיה  וכול המילים שיכלו לתאר את המצב.
בעודי מקשיב לזוועה הנ"ל החלטתי לקחת יוזמה ולתפוס אומץ...
רצתי לכיוון קסנדרה בכוונה לתפוס את המדליון, קפצתי עליה, אך
הרגשתי חלש לעומתה, היה לה כח שלא הרגשתי בעבר ובידיוק לפני
שמצאתי את עצמי מועף מהחלון תפסתי בידי הרחוקה את המדליון
ותלשתי אותו מגרונה... קסנדרה באותו הרגע נהפכה ללבנה כסיד
והמבט מענייה התפוגג עד שהיא נחתה על הקרקע וידעתי שללא
המדליון היא לא תוכל לעשות דבר... ברחתי משם בעודני בקושי נושם
והחלטתי שהמדליון הזה הוא צרה צרורה, זרקתי אותו לעבר הים
וקיוויתי שהוא לא יפול שוב לידיים הלא נכונות. חזרתי הביתה
סחוט מעייפות וכאבים, נחתי על המיטה ונרדמתי.
למחרת כשקמתי ידעתי שהחיים שלי לא יחזרו להיות מה שהיו, אך אני
חייב להמשיך הלאה.
אחרי שנה בעודני בעבודה, הבחנתי בכתבה בעיתון האומרת שהתגלה
באיזור הנמל הישן חפץ עתיק יומין אשר נמצא עמוק במים לאחר
שצוללנים שערכו בדיקה שגירתית באיזור הבחינו בו... המדליון
נשלח למוזיאון הלאומי.
ידעתי שהעניין הזה לא יחלוף בשקט עד שמישהו בעל אינטרס יגלה את
המידע החדש הזה ומאותו הרגע ידעתי העולם כבר לא הולך להיות
מקום שקט...