אני חייב לנצל כל רגע במצב הזה.
זה רגע רווי, צריך לבחור טוב טוב.
הרגל שלי עכשיו זזה בתזזיתיות מטורפת,
מעלה מטה בריתמיות קבועה ומאוד מאוד מהירה כי זה הקצב שלי.
אני זז מהר. שם לב לכל דבר קטן בדרך.
אף פרט לא מש מעיני.
הטעויות על המקלדת, הפעמים שלקח לי לכתוב
את המשפט הקודם בלי טעויות,
זה לא יאמן, המקלדת שלי קיבלה חיים,
ומי מטפטף לה??? מי??? (חבל שאין סימן פיסוק לסיפוק).
אח, כמו אבא לא בשל, עם ילדי בוסר, משקה אותם טיפין טיפין,
כי הוא יודע כמה זה לא בריא לגדול מהר...
אתה מאבד איזון, אתה מלא. ופתאום ריק.
אתה ריק. ופתאום מגלה שזה בעצם המצב המלא שלך.
היקום שלך. ההוויה.
הכל מתעורר, בא איתך לכל מקום, או שאתה בעצם כבר איתו...

או שהשאלות האלה ממש ממש לא משנות, כי מה שקורה זה בעצם אתה,
מה שאתה זה מה שקורה.
תהיה רע - יהיה רע.
תהיה טוב - ישתדל להיות טוב.
מה לעשות.
הטובים טובים, אבל חייבים לסבול.

ילדי יגדלו,
ואולי יהיו לסופרים,
אולי ילמדו מהם,
אולי לא.
אולי ספר שירים, מחרוזת,
איש אחד אמר פעם...
לך תדע מי זה היה.
אתה רוצה להיות הוא?
מה אתה רוצה שיזכרו?