אני הכי זוכר את הרצפה שם.מזוהמת.צהובה.עם עובש,שלא ברור לי עד היום אם הוא מריח מדם יבש,או משוקץ מלחות אופקים מפלצתית. בטח זה היה דם.הרצפה הזאת,שעליה השתטחתי,התחננתי על חיי,שיקבלו איזו צורה...שיתנו לי סיכוי... הרצפה הזאת,הקור שלה,שמקפיא לך את עורקי ההיגיון, שפוגע לך בנימי הניווט,שמפורר לך כל שריר... שמנפץ אותך למולקולות כל כך קטנות עד שהן בכלל שוכחות שפעם היה קשר בינהם. מפוזר,שרוע בתוך פקעת פרומה של חוטי ניתוק דקים,חותכים בדיוק שלהם. איך התגלגלתי לפה,איך בכלל מצאו אותי בין כל השריטות המטורפות האלה.... ומה הם כבר רוצים לעשות איתי? גם ככה כל מה שאני זוכר זה רצפה,עם עובש,ודם... התחננות,חיים לא תקינים,מנוע לא עובד,משתעל,מגמגם,מקיא,בולע. היה לי קר,ופחדתי לדבר על זה.חשבתי שזה אסור. אף פעם לא ראיתי מישהו שמדבר על הפחד שלו, כולם כל כך חזקים פה. הולכים בשקט במסדרונות החלולים,בדרך לחדר עם הרצפה, בשקט מקפיא שמפר צעקה. ואף אחד לא בוכה,אף אחד כבר לא אומר מילת אנוש.כולם חיילים מאומנים היטב,ואין להם בעיה עם טירונים,ועם טקס ההשפלה שלהם. הם דוגלים בכוח הוותק,בכוח החזק,בהתעלות על החלש. פעם היה לי מורה שאמר שעדיף לחזק את החלש,או לחלש את החזק,רק למען האיזון ההומני שבזה. הוא התאבד לפני כמה שנים. אולי הוא היה חזק במשוואה הזאת,חזק מידי.כמוני. אני חזק בחולשה שלי.או שהיא חזקה ממני. בכל אופן,המשוואה הזאת לא עובדת פה. פה הולכים בשקט,פה לא מספרים שקשה, פה מדלגים מעל קשתות רחבות של לב,ואין מקום לרגש. פה אני אבוד.עם כל העקרונות שלי, עם הדברים שאף פעם לא עשיתי עד הסוף, עם הדברים שאף פעם לא התחלתי... עם הנסיונות הכושלים,המילים הקשות, החזיונות,המועקה, השקרים,העצב, המנגנון להשמיד את עצמי כל פעם מחדש עד תום. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|