הברווזים והמפלצת

תשע בבוקר. כפר קטן ליד אגם הנזלת. קראו לה גיטה. היא מפלצת
בצורת נחש עם ראש שדומה לדולפין ואוזניים של אייל. עיניים של
אלויס פרסלי עורה המחוספס היה קעקוע של ברווז מת ומסביבו בריכה
של דם, בערך שישים אלף קוב.

המצב בארץ מתדרדר מרגע לרגע. אח רוצה להרוג את אחותו. אמא רוצה
להרוג את הנכד שעוד לא נולד לה וברווז מגועל בשישים אלף קוב של
דם רוקד סמבה. מה הוא חושב לעצמו?!

הוא שמח. יש לידו מפלצת. קוראים לה גיטה. כן, כן, המפלצת ליד
אגם הנזלת. כן! כן! אנחנו מדברים על אותו הדבר! המפלצת מהכפר
הקטן ליד אגם הנזלת! הברווז שמקועקע על המפלצת זה אחיו. המפלצת
שרצחה את כל הברווזים שבסביבה חוץ ממנו. הוא מאושר. העיקר
שלתחת שלו  חם ונעים.

המפלצת? היא חמודה. פעם היא הייתה ברווז, ברווז קצת מכוער, אך
עדיין ברווז. לא כ"כ אהבו אותה כשהייתה ברווז. חשבו שהיא ברווז
חיקוי. אינטרסנט. שדואג לעצמו. בסופו של דבר המפלצת יודעת את
כל האמת ששאר הברווזים לא יודעים. וגם אסור לה לספר להם כי זה
יכול להזיק להם במידה והם לא ישתמשו בידע בתבונה. אז היא פשוט
לא סיפרה ובשכל.

ברווזים טיפשים. לא מספיק הם ראו מה גרם שהם ראו בברווז
כמפלצת. רצח. הם ניסו לרצוח גם את המפלצת הזאת. בסופו של דבר
כולם מתו. לא נשאר אדם חי. זה לא המפלצת רצחה את כל הברווזים,
זה הם שרצחו אחד את השני. גם כן, ברווזים מטומטמים.

החיים שלנו

בחיים שלנו יש בכל יממה את השעה תשע בבוקר. שעה נחמדה: בקיץ לא
חם מידי ובחורף השמיים עוד קצת בהירים.

בעיה אחרת היא לא השעה. זה אנחנו הבעיה. אנחנו כמו הברווזים.
מנסים לצוד איזו מפלצת. המפלצת הזאת היא משלנו - אבל נהרוג
אותה.  מדוע? כי היא לא חושבת כמונו. אנחנו יודעים שהיא משפיעה
עלינו, אך לדעתנו היא משפיעה לא לטובה.

אבל אנחנו חכמים. הכוח בכל מקרה בידיים של המפלצת. ובסופו של
דבר מה שהיא תרצה יקרה. אז מדוע נהרוג אותה? הרי במקומה תקום
מפלצת חדשה. ומה יצא מעצם הריגתה?

שורה תחתונה

כואב לי לראות את העם שלנו כך. כל צד (ימין ושמאל) מושך בחבל
שלו ואינו מעוניין להתקדם לעבר לשני. כואב לי לחשוב שאם זה
ימשך כך הסרבנות להתקרבות אחד את השני, לחוש את המגע של העם
האחד, שהכל ימות ויחרב.

אנשים, התפקחו.
אנחנו הולכים כברווזים לטווח.
אך לא לטווח של הצייד, אויבנו.
אנחנו יורים בעצמנו. אנחנו פוסעים, כמעט רצים, לטווח של מכונת
הירייה שלנו.

האטו. עצרו. תנשמו עמוקות, הוציאו את האוויר ותחשבו לרגע.
אנו תמיד חושבים שאנחנו החכמים, אך אנו לא.
בואו נאחז ידיים כל העם, ללא הבדלת גזע, מין, העדפה ומראה.
נתפקח.

אנחנו בני אדם
או לפחות אמורים להיות בני אדם.
ובמידה ואנו איננו בני אדם,
אולי אנחנו ברווזים, אולי מגיע לנו למות.

סיום

אני מאמין שאנו בני אדם.
קחו את הזמן. חשבו.
תשנו על זה. מחר בתשע בבוקר תגיעו להחלטה מה אתם:
האם אתם בני אדם או ברווזים טיפשים?

והתעוררו,
אחרת נבכה (אם נוכל לבכות) ויהיה מאוחר מידי



27.02.2005