ובליטוף אחד יכולתי לדעת את אשר חשבתי.
המגע עם שפתייך המחיש לי כשתהיתי.
חושבת אני שלמעשה אולי אתה עלול להיות אהבתי הראשונה, האדם
היחיד בעולם הזה שבאמת חיי הם ריקים לחלוטין מהכל...
מילאת אותם בתוכן, ביופי, ברגש.
נתת לי סיבה לקום בבוקר.
נתת לי סיבה לחייך.
לחיות.
לנשום.
ולליבי נתת סיבה להמשיך לפעום.
אולי היומרות האלה עלולות להישמע מעט בנאליות אך אני נותנת ליד
לכתוב את כל שחשבתי עליו ביומיים האחרונים.
לא איכפת לי מתגובות כאן, אני לא מנסה להרשים אף אחד בכשרון
הכתיבה שלי.
אני פשוט מנסה להוציא את מה שאני מרגישה.

אני חושבת שעדיף לי למות מאשר לא להיות איתך.
לא היה אדם בעולם הזה שהרגשתי אליו כמו שאני מרגישה אלייך.
אני עושה טעויות אני מודה, אבל שום דבר לא נועד לפגוע בך, משום
שהדבר האחרון שהייתי רואה לראות הן דמעותייך.

"כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר..."

זאת פעם ראשונה אולי מאז שאני כותבת (שזה בערך מאז שאני זוכרת
את עצמי) שאני כותבת מתוך אושר.
מתוך העובדה שעזרת לי להגיע לתובנה, אתה הדבר הכי יקר וחשוב לי
בעולם ולא היה אדם שנכנס לליבי כשם שאתה נכנסת אליו.
אוהבת אותך, אהבה טהורה, קדושה...
אהבה אמיתית.