מבט חטוף במסגרת התמונה
מוביל אותי עמוק אל מרתפי הזמן
מחט הזיכרונות , רק היא בת אלמוות
טווה בעבורי טלאים ורבדים, פחד ושנאה
הטורפים בחלומי.
ריח הזוועה שוב עולה באפי
וחולף על פני באלונקה נוקשת
מהול, אך חזק מתמיד.
ציפור הפלדה, מלאכת מחשבת
מטופפת בכנפיה המשוננות
ונותרת מסומרת, נעוצה לשמי הדם,
מעל ראשי יהירה , תחת פני ירח כנועה
היא רוקעת בנצחונה המתכתי,
ומקוננת במחשבותיי
קולות הנפץ קורעות את הלילה הצמיג
מעל דמויות הדיו, תחת ענני הקבורה
חש צורך לפחד וכורח לתנועה
בין הבזקי הנפץ לאי שפיות
שדבק לזיעה ומזדחל לורידי
וגועש ומפעפע אליי גוף, הלאה פנימה.
וריח הזוועה עולה באפי
וחולף על פני
ואני, תחת אלונקה נוקשת
מהול, אך חזק מתמיד |
