בין שבילי החלב,
על רוחות הגשמים
עומדת על שפת הרקיע
ילדה תמימה.
תמימה היא הייתה,
כה תמימה, טהורה.
ובים סערה, בלב ים,
הגלים גואים ורוח פרצים משתוללת,
הספינה עומדת להישבר
על חודו של מצוק,
חד כתער.
היא הייתה כל כך תמימה
אך הגלים קראו לה
לקפוץ ממצוק התמימות
היא כבר לא ילדה,
לא אישה.
היא כבר לא.
חפץ,
חפץ משומש.
בגבול הקרירות,
עומדת על הסף.
27.2.2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.