לפני
לא מפורק
ולא שבור
רק סדוק
מעט.
לא ממהר
אך לא עוצר
רק הולך
לאט.
לא מתחבר
גם לא גומר
רק מקווה
שאת...

בדרך
(לקחת נשימה עמוקה)
זה הדבר הקטן הזה שמחבר את כל החלקים שמשכיח את הכאבים
שמלטף את הדמעות שמביס את הפחדים שמגרש את השדים
שמקרב את האופק שמאיץ את הדופק שמאיר את הימים
שמקל על הלילות שמראה את הדרך
שמחייה את החלומות בפניה הבאה שמאלה
אולי זו את.

אחרי
בכל פעם שאת לא עונה את גורמת לי לחטט בעצמי
לבחון כל פינה
כל סימטה
כל פניה
שלקחתי איתך
ועכשיו אני רק רוצה להסתובב
ולחזור
לאחור.