הייתי כותב קטע אינסטרומנטלי
              של שבע דקות
אם רק הייתה לי עט
או כלי נגינה
או השראה.
אבל מאז שאין סיבה
אין גם השראה
וככה לא נכתב.
מסעיר, מלא רגש, קצבי ולא נכתב.

הרבה משוררים כתבו על השירים
אותם הם לא כתבו
אבל אני לא משורר, אז זה בסדר.
אני רק נפש בלי תכלית
(האמנם אפשר לחיות בלי תכלית?)
המחפשת במילים את האמת שלה
ונכשלת כל פעם מחדש.

הרבה גם כתבו על עולם אכזרי
ושירים לפני, בזמן ואחרי מלחמה
והקיים אפילו לא מתייחס וממשיך להיות לו
לפני, בזמן ואחרי מלחמה.
איפה אתם כעת?