|
בשל האלצהיימר אולגה הופכת זרה לעצמה,
שוכחת שרצתה למות מאז 45'.
אך יש להדקה למציאות:
אולגה את בת שמונים. את לוחשת,
"מפחדת למות," על מרפסת.
ואז משהו בבלות רוסית.
תרגמי לי מה אמר הלילה,
תרגמי לי מה אמר המקום;
גם לבכי מבטא זר.
מגישה את זרותך כמו זר-פרחים.
מדממת יין לכוס. הנוזל מסמיק
את הזכוכית הצוננת ומעוררה.
את אומרת, "יין זה לחישות ברוורס."
אני אומרת, "מאיפה המבטא הזה?"
כל-כך לא מוכר, כמו המוות.
מוקדש לאולגה (1922-2005) וללילה ההוא על המרפסת בבית-האבות
בטבעון. |
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.