עינת ברב / לחישות |
בין חוסר שפיות לסתם שגעון
ידי מלטפות ברוך את פניך
עיני נפגשות קצת דומעות בעיניך
אתה לוחש לי מילות אהבה
ככל שתמשיך אני יותר רעבה
ידך מחליקה על ראשי ופני
ויורדת מטה לוטפת שדי
הרגש פורץ תואם את להט גוף
לשנינו כנפיים ואפשר כבר לעוף
למטה רואים את הים נרגע
הרוח לוחשת שכבר אין דאגה
הרוע והצער מסביב נעלם
כי אני ואתה זה כל העולם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|