מה היה לפני שנולדתי? אנשים אחרים, ביניהם אמא ואבא שלי.
ולפני שהם נולדו - היו אנשים אחרים.
ולפני שהיו אנשים אחרים היו קופים ולפניהם דינוזאורים. המדע
הוכיח את זה. ולפניהם היו דגים ולפניהם מדוזות ולפניהן יצורים
חד תאיים, ולפניהם מולקולות אמינו ולפני כן כדור הארץ היה גוש
של סלע מותך ולפני זה היה ענן אבק וגז ולפני זה היה המפץ הגדול
שפוצץ את מה שהיה ביקום לפניו - גוש אדיר של חומר. ומה היה
לפניו?

מאיפה הוא הגיע? לכל מה שמסביבי היום אני שומע הסברים מדעיים
מגובים בהוכחות וניסויים שגם אני יכול לעשות. אבל מאיפה הגיע
אותו גוש חומר ראשוני שאחרי 15 מיליארד שנים, תאי גופי הם חלק
ממנו. האם היה צריך הגוש הזה להיברא? ואם כן ע"י מי? ומי ברא
אותו?

לשאלה הזו לעולם לא נקבל תשובה מהסיבה הפשוטה שמי שעונה על
השאלה - כלומר היה שם כשזה קרה ואלוהים נברא, חייב היה להיברא
בעצמו. מכאן המסקנה הלוגית הדי פשוטה שלאלוהים, בין אם משמעות
המילה היא יחיד או רבים, חייזרים או ישות כל יכולה, יש תאריך
לידה. מכאן, לכאורה, הדרך למסקנתו של ניטשה בדבר מות האלוהים
אינה רחוקה. היא רחוקה מאוד - אני חי ונושם וכותב שורות אלו
ולמרות שכל הסימנים מעידים על כך, וזוהי מסקנה מתבקשת, וזה כבר
קרה למיליארדים לפניי, אין שום ביטחון שאמות. אולי אני מיוחד,
אולי מי שקורא זאת עכשיו מיוחד. אולי אף אחד לא באמת מת אלא
נשאר לחיות בצורת נשמה בלתי נראית בגן עדן או גיהנום או פינת
הרחובות אבן-גבירול ארלוזרוב. ומהאולי הזה ניתן להסיק רק דבר
אחד - שאי אפשר לקבוע מוות של אף אחד, ומי שלא מאמין לי -
שישאל את הרופא שקבע את מותה של קשישה ללא דופק, לחץ דם,
אישונים מורחבים וגוף קר. אישה ששעות לאחר מכן בזמן הטהרה לפני
קבורתה החלה לחרחר ואושפזה בבית חולים, חיה לחלוטין.

נוח מאוד לניטשה, ואולי להרבה אנשים אחרים לחשוב שאלוהים מת -
זה מסביר את השואה, סרטן, איידס, קיומם של הפלסטינים דווקא פה
ולא בבלגיה למשל, אבל הכל הבל. הבל הבלים. למה שלא נסתכל
למציאות בפרצוף - אם הייתי בורא עולמות, אם היו לי התכונות
שבני אדם מייחסים לאלוהים, איזו סיבה היתה לי להישאר - להקשיב
לתחינות הפאטתיות של אנשים שחושבים שאני חייב להם משהו, להיות
מואשם בכל פעם שלאנשים מאמינים קורות טרגדיות - "זה היה רצון
האל" הם אומרים. בינינו, מי היה נשאר להסתובב בעולם כזה כשיש
לו את כל היקום לטייל בו? ואם בכל היקום אין עולם יותר טוב
מכדור הארץ... טוב זו כבר מחשבה הרבה יותר מדי מדכאת בשביל
להמשיך ולזרום איתה.