מערכה א':

{מסך נפתח, מתגלה על הבמה לא כלום אחד גדול}

(מת עולה מצד ימין של הבמה בהליכה מתונה ורגועה
לבוש בחליפה מכובדת ולא נראה כלל כמת )

המת(בקול עמוק ורגוע): מצחיק פה, ההלוויה הראשונה שלי!

(שקט מחריד, המת ממשיך ללכת על הבמה הריקה)

המת: הנה אישתי. (ניגש לנקודה על הבמה ובוהה באוויר).

המת (כעבור שהייה קצרה): למה היא בוכה? מצחיקונת! אף פעם לא
אהבה אותי, כל הבגידות האלו זכורות לי כאילו היו אתמול, בעצם,
חלקן באמת היו אתמול. טוב, מה אני אמור לעשות? היא לא משהו
במיטה ובנוסף היא לא אהבה אותי, אז כמובן שאבגוד בה! מה היא
חשבה לעצמה?

(נשמע קול עמום בוכה של אישה מחוץ לבמה)
אשת המת: למה עזבת אותי? כול כך אהבתי אותך! אני סולחת לך על
כול הבגידות שלך!!!
(נשמעים כול מיני קולות עמומים נוספים מדברים למשמע דיבורים
אלו)

המת: אויי, הנה הבת שלי, תראו איך היא גדלה! לא ראיתי אותה כבר
כל כך הרבה שנים, אני כבר לא זוכר למה היא הפסיקה לדבר איתי ,
חמודונת! אף פעם לא ידעתי שיש לה כזה גוף יפה מתחת לבגדים.
(מלטף את האוויר כאילו מלטף את ראשה)
חכמה , תמיד ידעתי שהיא חכמה אבל לא עד כדי כך, היא היחידה שלא
בוכה, היחידה, חמודה שלי, כמה שלא אהבתי אותה!!!

(המת ממשיך להלך באוויר הריק ולבחון אנשים במימד החיים, כעבור
דקה יורד המסך ונפתח שוב למערכה ב')

מערכה ב':

{על הבמה קבוצה גדולה של אנשים עומדים בחצי גורן אל מול הקהל
ומביט בוא וכל המדברים מדברים אל הקהל}

אשת המת: (פוצחק בצחוק אדיר) מזל טוב!!! כל כך התגעגנו אליך!

בת המת: (מחייכת) מזל טוב!!! איך זה להיות בן 50?

אשת המת: תראה מה הבאנו לך ליומודלת, בעל יקרה!

(לבמה נכנסת פרוצה עירומה נעולה בנעלי עקב גבוהות, הפרוצה
כאילו נזרקת ע"י כוח לא מוכר על רצפת הבמה והאודם המצועצע נמרח
לה על כול הפנים מרצפת הבמה, כעבור מספר שניות היא עולה על
רגליה, כל הדמויות על הבמה צוחקות בהיסטריה לנוכך הפרוצה)

פרוצה: מזל טוב!!! בוא, מזמן לא נפגשנו, בוא יהיה חם, אל תדאג,
אשתך שילמה לי מראש (מאבדת את שיווי המשקל שלה כשיכורה ומקיאה
על רצפת הבמה, כעבור זמן מה מאבדת את ההכרה ומתעלפת
קבוצה של גברים לבושי מדים יוצאים מקהל הדמויות שעל הבמה
וסוחבים את הפרוצה את מחוץ לבמה כאילו הייתה צבי מת, שהייה
קצרה של שקט, רוב הדמויות מורידות את החיוך מהפנים והחיילים
נכנסים שוב לבמה ופונים לקהל)

חייל א': מה קרה? לא טובה לך המתנה שקנינו לך?

חייל ב': זה די מעליב אתה יודע... אנחנו משקיעים את מיטב
כוחותינו על פרוצה איכותית וזה כל מה שאתה נותן לנו?

חייל ג': חצוף!

(המסך יורד)

מערכה ג':

{שוב מתגלה לא כלום על הבמה}

המת: (עולה שוב לבמה מצד ימין) הלוויה דוקא נחמדה, מזל שאין את
כול הדוסים האלו שמתפללים כל הזמן, רק חסר בלונים.

(המת מוציא מכיסו בלון ומנפח אותו)

המת: וווויייי בלון! (משחק קצת עם הבלון)

המת: רק לא הבנתי למה הבת שלי לא לובשת כלום, לא מכובד לבוא
ככה להלוויה של אבא שלה...(המת עוזב את הבלון)

(פתאום נכנסת לבמה הפרוצה העירומה)

המת: ביתי! מה את עושה פה?

הפרוצה: אני לא הבת שלך! אני המתנה שלך!

המת: לא נכון, את הבת שלי!

הפרוצה: באמת? אז איך קוראים לי?

המת: מאיפה אני צריך לדעת, אמא שלך נתנה לך את השם שלך.

הפרוצה: הנה אתה רואה, זה לא נכון, אבא שלי נתן לי השם שלי על
שם אבא שלו 'הרמן'.

המת: באמת? אז מי זאת ביתי?

הפרוצה: (מצביעה בעצבים לעבר נקודה ריקה) שם! הילדה הקטנה הזו
שבוכה בצד, זאת הבת שלך!

המת: אה...  באמת לא הבנתי מי זאת הילדה הקטנה הזו שבוכה
בצד...

הפרוצה: איזה מין אבא אתה?

המת: איזה מין עירומה את? מי את בכלל?

הפרוצה: אני המתנה שלך! כבר אמרתי לך!!! אישתך נתנה לך
אותי!!!

המת: אז למה את מתה?

הפרוצה: נחנקתי מהקיא שלי, זה נהוג אצל השיכורים!

המת: ראית אולי את הבלון שלי?

(הפרוצה נוקבת בו מבט רצחני ויוצאת בעצבים מהבה)

המת (פונה אל הקהל): הווו הנה אתה בלון יקר! (פורש זרועותיו)

(המסך יורד)

מערכה ד':

{המסך עולה, מועדון חשפנות, שני עמודי מתכת זהובה ניצבים על
במה הריקודים, כמה שולחנות עגולים וריקים מפוזרים לצד במת
הריקודים }

(שני חשפניות עולות לבמת הריקודים האחת הפרוצה ממקודום והאחרת
פרוצה חדשה)

הפרוצה: למה שנרקוד אם אין כאן אף אחד?

פרוצה ב': מה עוד יש לך לעשות?

הפרוצה: צודקת

(שתי הפרוצות מתחילות לרקוד להנעתן על עמודי המתכת, כעבור דקה
נכנסים 3 חיילים, 2 ממערכה ב' ואחד חדש ומיתישבים לצד אחד
השולחנות)

חייל ד' (מצביע בהזלת ריר לעבר הפרוצה) : יא וארדי! תראה איזה
שדיים יש לזאת!!! (משחק קצת בנשקו עד שמשתחרר לו כדור ישר
לגוגולת, החייל נופל ישר לרצפה ואת מקומו מחליף חייל חדש שנכנס
לבמה)

חייל ג': נו, בחרתם כבר פרוצה למת?

חייל ב': כן, נראה לי שנקח את זאת (מצביע כלפי הפרוצה).

חייל א': הבאת את הכסף מאישתו?

חייל ג': כן, הנה הוא (מוציא מכיסו חבילת דולארים)

חייל א': הייי, מותק (פונה לפרוצה)

הפרוצה: מה? רוצה ריקוד פרטי?

חייל ג': לא, אבל יש לנו הצעה שלא תסרבי לה....

הפרוצה: אני לא בקטע של מין קבוצתי, אבל זאתי כן
(מצביעה על פרוצה ב')

חייל ב': זה לא זה, זאת הלוויה.

{המסך יורד, המחזה נגמר }