אני ממש אוהב לצלם, פעם רציתי להיות צלם טבע, אני עדיין רוצה.
ואז חשבתי איפה אני יוכל לעשות יותר, יוכל להשפיע יותר, ואז הגעתי למסקנה שאני
צריך להיות צלם עיתונאות, כן אני יודע זה עבודה מסביב לשעון.

ביום שישי-שבת האחרון הייתי בת"א, טיילתי על הטיילת וצילמתי, בעיקר את הים
דווקא יצאו תמונות טובות כל צילמתי כל מיני סלעים שברקע יש את תחנת הכח רידינג
יצאו תמונות באמת טובות, אבל חבל שהייתי עם כרטיס של חבר כרטיס של 128.
ישבתי על אחד הספסלים ועברתי על התמונות ואז שמעתי פיצוץ חזק בהתחלה לא הבנתי
מה זה, אנשים המשיכו לעשות מה שהם עשו לפני זה הכל היה רגוע ואז התחלתי לחשוב
בצורה מאוד קרה שהפתיעה אותי אולי זה היה פיגוע?
התחלתי ללכת מהר לכיוון האיזור שממנו שמעתי את הפציץ, בתוך דקה אולי שתיים
התחלתי לשמוע סירנות עברו עשרות אמבולנסים, ניידות משטרה.
למי שגר באיזה פרבר בדרום ולא רגיל להמולה זה היה נראה כאילו נחתה איזה פצצת
אטום על ת"א.
הגעתי למקום אחרי שרצתי כקילומטר (מאיזור המרינה עד איזור הפיגוע) ראיתי שאני
כבר לא יכול לעזור עם הפצועים מה שניקה לי את המצפון אז התחלתי לצלם תוך כדי
שאני מתקשר לחבר שעובד ב"זמן הנגב" שזה מקומון של מעריב.
עוברת לידי אלונקה שעליה יש פצועה ומה שלי עובר בראש זה להעביר את המצלמה מ M
ל P ולשים את ה ISO על 3200 כדי שלא יהיה מצב שאני יפספס את התמונה. אנשים
שראו אותי והאמת לא נראיתי יותר מידי כמו עינתונאי נראיתי כמו סתם טמבל עם
מצלמה גדולה (יחסית)  התחילו להתעצבן עלי ואז כבר שמתי את המצלמה בתיק אבל עם
יד עליה שאני יהיה מוכן כי אני לא יפספס תמונה חס וחלילה.

בו זמנית כל הזמן הייתי בטלפון צד אחד היה עם אחי הגדול הרגעתי אותו שאני בסדר
ולא קרה לי כלום והצד השני אם אותו חבר, וכן עובר לי בראש אתה אכשיו בזירה של
פיגוע אנשים נהרגו פה ולי לא עובר כלום בראש חוץ מלצלם, עבודה זאת עבודה? לא?

בדרך חזרה הביתה התחלתי לחשוב איך הגעתי למצב שאני נהייתי כזה קר? בטקס סיום
של הקורס קצינים של אחי הגדול בכיתי אני בן אדם שמאוד קל לרגש ואני עדיין
פעלתי בצורה כ"כ קרה ואז חשבתי על זה יש אנשים שזאת העבודה שלהם היו שם עשרות
שוטרים, פראמדיקים, חובשים, כבאים ועיתונאים. שבישבילם זה עוד יום עבודה אחרי
שגמרו לפנות את הפצועים הזהוי הפלילי אסף חלקי בשר שהתעופפו (זה היה יום שישי
אנשי זק"א לא עובדים) שאר השוטרים סרקו את המקום, והעיתונאים שלחו את התמונות
לעיתון. כל אחד והמקצוע שלו.


אני מניח שזה גורם לי להתחיל לחשוב על לרצות שוב להיות צלם טבע... אבל קודם
נסיים את הצבא יש לי עוד זמן.