סגרתי את דלת הדירה ונעלתי אותה בהססנות; טרוד במחשבות על
העבר.
פסעתי עם גרביים שחורים לעבר החדר המואר באור כתמתם נעים,
וכשנכנסתי, לא יכולתי להתעלם מאותו הריח המוכר והאהוב כל כך.
בהחלטיות יצאתי חזרה למסדרון, צועד למקום שבו לא אריח את
הריח.
הגעתי לסלון הצבוע בירוק-מנטה פסטלי. נשמתי נשימה עמוקה,
ניקיתי את אפי מאותו הריח, וחזרתי בבת אחת לחדר התכול, מאושר
שהיה לי העונג ליהנות מהניחוח האירוטי משהו, המתוק. הוורוד.

נעמדתי במרכז החדר, על השטיחון האפור, מתחת למאוורר התקרה
הלבן.
עוצם עיני. שואף את הארומה שנשארה. את ההוויה, את הנוכחות.

הניחוח מזכיר לי כל כך הרבה. את המיטה. את החדר. את העור
השחום. את השפתיים האדומות. את הזרועות שלו...

ואני, משתדל שלא לבכות, מתיישב מול המחשב הכסוף, וכותב....

נכתב בפעם האחרונה שהיית פה